כל הנשים נעשות דומות לאימותיהן. וזו הטרגדיה האמיתית
(אוסקר ווילד)
הצפרדע שלולי
מאת: מערכת
תאריך הכנסה: 03/09/2008 20:18:42

"אז מה, שלולי, מה אתה חושב?"- פנתה תוך כדי סירוק שיערה
לבובת הצפרדע העשויה מעץ אשר ניצבה בשידה שליד מיטתה-"מי
מאיתנו יזכה לחבר אחרי הדייט היום?"
שלולי הביט בה ללא מענה בפוזיציה הרגילה שלו, ראשו מונח על
כף ידו.
"כן, כן, תישאר בתנוחה הפילוסופית שלך ולא תגיב..." אמרה
בחיוך ואז התקרבה אליו ולחשה "אבל אם היית מגיב והייתי
שומעת את זה, אז את הדייט הבא שלי ניתן יהיה לקבוע במחלקה
הפסיכיאטרית באגף הסגור, לא כן?"
היא אספה בחיפזון את בגדיה מן הרצפה והביטה שנית באוסף
בובות הצפרדעים שהיה על השידה בחדרה. 42 בובות. כל בובה
מסמלת דייט/מערכת יחסים שהסתיימה במפח נפש נוסף.
את שלולי היא אהבה במיוחד. היא זכרה כמעט במדויק את היום בו הוא
נרכש.
יום חורפי כזה, מהימים שהיא אוהבת, למחרת דייט משמים
ומאכזב. דקות ספורות לפני שעלתה לאוטובוס היא ראתה אותו,
מונח בפינה של איזו חנות נידחת בתחנה המרכזית בתל אביב. הוא
היה כל כך מוסתר ובצד, אבל ברור היה לה שהוא חיכה רק לה.
הסתתר מעין כל וכמו הבליט את עצמו כשהיא עברה שם.
היו לה בובות צפרדעים מרשימות ויפות הרבה יותר ממנו אבל
אותו היא פשוט אהבה. למרות הכיעור שלו או אולי בגלל זה.

צלצול טלפון העיר אותה ממחשבותיה. היא הרימה את השפופרת
וענתה בקול מלא חדווה כרגיל...

כשעתיים מאוחר יותר היא חזרה לדירתה החשוכה. לאחר שזרקה את
המפתחות בהיסח הדעת על השולחן בחדרה היא הדליקה את נורת
הלילה והפעילה את המערכת שהשמיעה מנגינות ישנות.
דמותו האפילה של שלולי בלטה בין שאר הבובות שעל השידה. נדמה
היה שהוא שואל--- היא בהתה בו ונדה בראשה לשלילה.
"יודע מה, שלולוני?" אמרה תוך כדי חליצת נעליה והנחת רגליה
על השולחן בשיכול "תחשוב חיובי. לפחות יצא לך מזה משהו אחד:
תוך שבוע יאכלס את הדירה עוד צפרדע. חבר חדש! מה רע?!"

לאחר שהמים בקומקום רתחו היא ישבה בסלון דירתה כשברקע שיר
שאהבה במיוחד, לגמה מכוס התה שבידה וחשבה, שיש רגעים
שכיף לה ככה. הלבד הזה. היא ידעה היטב שזה לא אחד מאותם
רגעים...

היא נשאה מבטה אל היצור הירקרק והרהרה לעצמה שאחד החסרונות
הבולטים שיש בו היא העובדה שאי אפשר לשתות איתו ספל תה בטעם
קינמון או תפוח.
לפתע נעמדה מולו בתנועה חדה:"אתה סתם צפרדע מעץ שאני מדברת
אליו ורק מוכיחה בזה שדעתי נטרפת עלי!" קראה בזעם.
ואז זה השתלט עליה פתאום. תחושת העצבות הזו, שמרב עייפות גם
אין כוח לעצור.
"אתה גם לא עוזר לי להלחם---" אמרה בייאוש לפני ששטף דמעות
הציף אותה.

היא התיישבה, מתייפחת, על הכורסא, כשידיה חובקות את רגליה
וראשה בין ברכיה
בשלווה ההיא, שהגיעה אחרי הבכייה הזו, הממרקת, היא הביטה
בשקט בספל התה המלא כמעט כליל. "נו, מה אני מייללת? יש לי
יותר מחצי כוס מלאה..." אמרה בשקט ובחיוך נוגה.

בתנועה איטית החלה מפנה מקום בחדר לחבר חדש שעתיד להתווסף ל"שלולית"
שיצרה לעצמה על השידה. מחר, אולי מחרתיים, היא תלך לרכוש
אותו.
היא ידעה שתמצא. תמיד היא מצאה צפרדעים. רק הם נמצאו
לה.
שניות מעטות לפני שעצמה את עיניה ושקעה בחלומות ורודים
שפקדו אותה מידי לילה, היה נדמה לה, היא בעצם בטוחה
ששמעה...
צפרדע גמלונית מעץ עם פרצוף חושב ועיניים טובות קרקרה לה
שלבטח יהיה טוב.



תגובות הגולשים:

mianie1 -- 03/09/2008

בס"ד

אלא בגלל?

אהבתי

winkinsmily -- 03/09/2008

ולא רק בגלל שאני מטורפת על צפרדעים...

בדיחות
פדיחות
סאטירה
קריקטורה

עוד סאטירות:

sarounet

Tehila23

winkinsmily

אחת_מאלף

בחורדי

המאושרת1

ליטאי613

מערכת