עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
לא לעשות "מבחנים" לבחור - ראו אשכול פדיחות... "שידוכי חרדים"
(מערכת)
רגישותה של הכלה ביחסים עם חמותה
מאת: הרב שמחה כהן שליט"א
תאריך הכנסה: 28/10/2006

את המילה 'מתח' אנו מכירים כביטוי להרגשתו של אדם בעת שהוא נמצא במצב שאינו נח לו. בהמתנתו למצב שהוא מאד רוצה שיהיה, או בפחדו מפני דבר שאמור להיות והוא אינו רוצה שיהיה. במקורו נובע הביטוי 'מתח' ממתיחת חפצים. למשל, מתיחת "גומי". הגומי תפוס בתופסנים בין שתי קצוות. תופסני הגומי מצויים בתנועה של התרחקות זה מזה, בעוד שהגומי עצמו מצוי בתנועה להתקרב ולהתכווץ.
כשאנו מדברים על מתח נפשי הדבר דומה. כשאדם רוצה לעשות משהו שאינו עושה, או עושה דבר שאינו רוצה לעשות, הרי הוא מצוי במתח בין שתי מגמות אלו.
אדם מצד אופיו חש בנוח וברוגע בעת שהותו בחברה שבה מסכימים עם דעותיו. ומרגיש תחושת מתח מסוימת בקרבת שוללי דרכו והשקפתו. בהשפעת הרגשה זו הוא בורר את חבריו, וקובה את מקום מגוריו ופעילותו.


אולם טבעי הוא שבחברה האנושית קיימים חילוקי דעות. חז"ל אומרים(ברכות נח.):"שאין דעתם (של ישראל) דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה". בחלק מהמסגרות שבהן אדם מצוי, שוני ההשקפות אינו מציק לרגשותיו. בחלק אחר חילוקי הדעות עשויים להביא לעוינות בין מבטאי תפיסות השונות.
למשל: כאשר מדובר במערכת של עובד ומעביד, הרי ברור לעובד שהוא חייב לקבל את עמדותיו של מעבידו בנושאי עבודה, כמקובל במערכת היחסים בין עובד למעביד. כך גם מפקד ופיקודיו, הורים ובנים, מורה ותלמידיו. העובד, הפקיד,החייל, הבן והתלמיד מודעים לכך שהמסגרת שבה הם נמצאים היא מערכת של סמכותיות, שעל פיה פועלת החברה ולכן הם מקבלים את הוראותיו של הממונה עליהם, וכייון שהדבר ברור ומקובל בצורה חד-משמעית לא מתפתחת עוינות בין המורה לתלמיד. גם חילוקי דעות בין החברים אף על פי שאין לאף אחד סמכותיות על חברו, אינן גורמות לעוינות כיון שאינם מחייבים את מי שדעתו אינה זהה.
הבה ונבחן מה הוא המתח שבו הכלה מצויה ביחסיה עם חמותה. הכלה נמצאת בין שני קטבים רגשיים מחד-גיסא, החמות היא האמא של בעלה. היא גם מבוגרת מכלתה, ובהתאם לטבע האנושי וכן על פי החינוך שאדם מקבל יש להקנות סמכותיות ועמדה בכירה למבוגר. לכן גם הכלה חשה נטיה לכבד את חמותה כיוון שהיא מבוגרת ממנה.


אך כיוון שהענקת סמכותיות יתר לחמותה לא תיתחם רק בגינוני כבוד או האזנה לדבריה בדרך-ארץ, אלא תחייב לעיתים ביצוע של דברים באופן שונה ממה שהכלה סבורה שצריך לבצע, ולכן הכלה אינה מסכימה להעניק סמכות זו לחמותה.
משום כך, אם החמות למשל מציעה צורת התנהגות שהכלה אינה סוברת שהיא נכונה עבורה, או משמיעה לכלה הערה על אישיותה, מחד-גיסה לא קל להתעלם ממנה ולסרב לה.
מאידך-גיסה תוספת השנים שיש לחמות לעומת כלתה אינה ברמה ובסמכות המחייבת את הכלה לבצע את הוראותיה של החמות, ובודאי לא לנהל את חייה על פי הצעותיה של החמות. כלומר, לעומת מערכת היחסים בין הורים לבנים שבה יש לאב שליטה על הבן וכן המפקד על פיקודיו וזאת בצורה חד-משמעית ומקובלת, מערכת העליונות של החמות על כלתה אינה חד משמעית ואינה מקובלת בהכרח. לכן הימצאותה של הכלה במצב שאינו חד-משמעי יוצר את המתח ברגשותיה.


בנוסף לכך, מתפתח ברגשותיה של הכלה עוד נקודת מתח. הכלה מניחה שחמותה סבורה שכיון שהיא אמו של בעלה יש לה עליונות על כלתה והיא כבנה חייבים להטות אוזן למה שהיא אומרת. הנחה זו מהווה סתירה לנקודת המוצא של הכלה הסבורה שבסמכותיות היתר במסגרת משפחתה היא דווקא שלה – אמנם החמות השקיעה בבעלה את תמצית חייה אך לא כדי שיישאר תחת חסותה, אלא הפוך מכך, תפקידה של החמות להכין את בנה להתנתקות ממנה ולהיצמד לרשות אשתו.
אם הכלה תלמד מדוע היא מצויה בהרגשת מתח ביחסיה עם חמותה, יקל עליה לפעול בצורה משוחררת והגיונית ולפעול בצורה שתביא תועלת לכל המשפחה המורחבת.

תגובות הגולשים:

כותבים נבחרים:

הרב שמחה כהן שליט"א

כל הכותבים:

הצג הכל