עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
תתייחס לאהבה כמו למיץ פריגת- תבוא טבעי
(מערכת)
ימי האהבה ויש השנאה
מאת: קריסטל77
תאריך הכנסה: 27/04/2009

שלום,

רציתי להעלות פה נושא כאוב ש"זכיתי" לשמוע אותו כבר יותר מדי פעמים מנשים נשואות טריות, בוכיות, מתוסכלות, חברות –נפש ודם,

והחלטתי לעצמי שזו נחלת הכלל- גם אם לא מדברים על זה. ושבעצם הבעיה הכי גדולה שלנו-היא שלא מדברים על זה.
היום,אני אדבר על זה.

שש,שבע ושמונה שנים אולי גם יותר הידקו לנו את העניבה לגרון וממש בלחץ הסבירו לנו את הפירוש של צמד המילים "בן תורה", שצביון הבית הוא מיוחד, המושתת על הלכה ותורה אינסופית שבוערת מקירות הבית, על בעל צדיק ירא שמים ותמים דעות... על זה שאם תיקחי אותו לקנות איתך בגדים-את מבזבזת לו שעות יקרות של לימוד תורה... על זה שתנסי כמה שיותר לגרום לכך שהוא או ילמד או יישן.. ונסי בכוחות עצמך להיעזר בו כמה שפחות...

משום מה מילים אילו תמיד קוננו אצלי תחושת סלידה והתגוננות. האם נבראתי סופר-וומן? האם יש לי כוחות על? האם אני יכולה גם ללמוד וגם לעבוד וגם לטפל בילדים וגם להרוויח המון וגם לחזור מוקדם הביתה ולבשל ולנקות ולהיות אישה מטופחת וטובה ואימא נהדרת ובת שלא זונחת וכו'... וכל זה בתמורה לתורתו-שהיא העולם הבא שלך. שווה לך.

כולם מסבירים שהתורה היא כמו צינור הנשימה של הגבר, אל תמנעי ממנו. שהוא יאבד אם לא יהיה מקושר כולו אליה, שהוא חייב...

והנה, לבשת מדים, לקחת על עצמך את הפרויקט הכמעט-בלתי-אפשרי-הזה ויצאת למסע שלך... והנה, להפתעתנו, אותו בחור צדיק וירא שמים, עם תחילתו של זקן ופאות מוחבאות היטב, עם כובע וחליפה, ודיבורים גבוהים על אש התורה, על זה שהוא צדיק אמתי על זה שאולי את לא ראויה... מחליט שאת הבוקר שלו הוא יתחיל בעשר לכל הפחות כי הוא מאוד עייף...[וזה אחרי שקמת בשש מהר להכין אוכל לצהריים, לסדר את הבית, להתפלל, לגהץ לו חולצה, אחרי שחיכית כל כך לראות אותו יוצא לוותיקין..]

הלה, מחליט שהיום אין צורך לשים את הכובע..[וזה לא שמפריע לך שאין לו כובע היום, אבל זה אחרי שהוא חיזק אותך שתהיי עם כסוי ראש צנוע והוא יקפיד על כובע וככה שניכם תתגברו ותתחזקו...עכשיו את מרגישה קצת לבד.]

שבע שעות לימוד נראות לו כמו נצח ובזבוז, וזה אחרי שלקחת משרה כפולה כדי שהוא יוכל לשבת וללמוד בלי טרדות פרנסה, והוא מעדיף לצמצם לשלוש כמובן עם הפסקת אוכל וקפה באמצע...[וזה אחרי שבכל בחישת כף האורז בסיר הפלת תחנונים לפי המקום ברוך הוא שיהיה להצלחתו בלימוד, שתיבלת את התפוחי האדמה במלח ודמעות, שבערת כמו הסיר וייחלת שיערב לחיכו ויגביר את מרצו להשתדל ולעלות בקודש..]

את חוזרת הביתה בערב עייפה, סחוטה, עם הילד בידיים-בוכה צועק. צריך לטפל בו.הוא כנראה לא מרגיש טוב-השיניים יוצאות לו..הוא מעלה חום.את מתחילה לפחד. הוא טוען שזה שום דבר... בן התורה שלך יושב בחולצת טרנינג וקורא עיתון- מחייך לך שמח שהגעת-"אל תשכחי שיש לנו חתונה של חבר היום בערב..." את לא בטוחה מאיזה כסף תממני בייביסיטר או אם בכלל מתחשק לך ללכת...

את בולעת רוק ושואלת בחביבות-" נו, איך היה היום שלך"? והלה מנופף בביטול – "אין לי סבלנות יותר לדברים הללו..."
את מתיישבת על קצה הכסא, את קצת נרעדת, מה קורה כאן. כשאת מעירה לו, כשאת מעירה אותו- הוא כועס וטוען שלא התחתן עם אימא שלו... כשאת לא אומרת כלום- הוא נעלם לך. כל הספרים על שלום בית מזהירים שהאישה לא תעיר ולא תאמר כלום...אבל כואב לך. את מתבוססת בדמייך. מתמוססת בדמעותייך. למה, למה אני צריכה לחוש שבעלי הוא ילד קטן ואבוד שצריך להציל אותו... - נזכרת שתמיד אמרת שבשידוכים את יוצאת רק עם בחורים שגדולים ממך בחמש שנים לפחות כי לא בא לך להיות "אימא לילד מגודל..."

הוא מוכן לעשות הכול- לשחק כדורסל, לצאת לחתונות, לבקר את ההורים שלך... רק שום דבר שקשור בקודש, בתורה...

את מתוסכלת.וקצת יותר מאוחר- גם הוא מתחיל להרגיש זאת. גם הוא נהייה מתוסכל ממך. והילד ממשיך לבכות... את מחייכת חיוכים מאולצים שמשוועים לך פנים מכוערות. הרגש האצור והחנוק הזה שהיה ביניכם נשפך לכל הצדדים-לא נשאר כלום. את מאוכזבת. את מרגישה מרומה. הפסדת סופר וומן שלי....

הפסדת.

עד כאן-זו הייתה מציאות.

מכאן- נמצא את הפתרון בעז"ה.

דעו לכן, שבסמינרים לא ידברו אתכם על מושג שנקרא "ימי אהבה וימי שנאה"... [כמובן שאם אני הייתי מורה הדברים היו אחרת.אבל אני לא.]

כל בחור ישיבה, בן תורה עוברת עליו אחת לכמה זמן תקופה המכונה בשם הזה, תקופה זו מביאה עימה הרבה בלבול וצער ועוגמת נפש לאישה אך הרבה יותר מזה לגבר. ימים אילו-ימי השנאה- מתבטאים בריחוק מהתורה, בחוסר מרץ, חוסר רצון, אי שביעות, שעמום טוטאלי וריחוק מן הספר, מן השקידה, מן המטרה.

המטרה שלך- להפוך את הימים הללו לימים בונים בשבילו. איך עושים את זה?- איתרת את יומו הראשון כיום מובהק ליום שנאה. לא להילחץ, הבחור שלך לא יסעד היום במסעדת חזיר, הוא פשוט לא מסוגל היום לכובד רוחני במיוחד. היום הוא ילמד פחות ואת עדיין תהיי מרוצה ממנו ואת גם תפגיני את ההבנה הזו כלפיו. היום לדוגמא תעשי אותו "גבר", את המסמר שצריך לדפוק, את המנורה שצריך לסובב, את הקניות שצריך לעשות-הוא יעשה.

ואולי באמת הגיע הזמן לחדש את הצבע בסלון? מתי פעם אחרונה הוא פגש את ההורים שלו? תשלחי אותו קצת. תני לו תעסוקה הכרחית וחשובה אחרת. הוא צריך להרגיש שיש סיבות לקיומו, שהוא נזקק. בימים הללו תצאו לטייל, תקפידי יותר מתמיד על ה"ביחד", אל תעירי על דבר, הגיעה שעת מנחה-והוא לא בדיוק בדרך לבית הכנסת? תני לו את הילד בידיו ותאמרי שאם לא איכפת לו רק לכמה דקות כדי שתתפללי מנחה... זאת אומרת תתעלמי-אבל תרמזי בחכמה.

חם בחוץ.הוא מזיע.לא בא לו את הכובע[בצדק אפילו..] את כבר צופה את הבאות- תשחררי צחוק ותאמרי-,אתם בחורי הישיבות יש לכם פרוטקציות- גם מטריה בחורף וגם שמשיה בקיץ-ממש פרוטקציות, והכול במוצר אחד..."

לפעמים הוא צריך את המוזיקה שלו. והוא צריך את הספר שלו. ואת העיתון שלו. ואת השינה שלו. את יכולה ליפול בימים הללו ואת יכולה לבנות אותו. כי אחרי שהוא היה במין סוג כזה של "חופש" מהעול הרגיל- הוא יחזור ובגדול ל"ימי אהבה" ארוכים וטובים עם אנרגיה ושמחה.

לפעמים צריך לשחרר כדי לחבר. להרחיק כדי להדביק. לעזוב כדי לאחוז.
לכן, אישה, את בעלת בינה יתרה, ולא יעזור לך הבעל שלך הוא גם הילד שלך. יש לך את כח "השיחה", ה"השפעה", ה"הבנה"...גם זה התפקיד שלך. גם זה יגדיל אותך בעיניו ויחזק את הקשר ביניכם. ככל שתשקיעי יותר בימי השנאה כך ייטבו ימי האהבה...

כן אייחל לימי אהבה ארוכים וטובים בכל בתי ישראל.

אמן ואמן.

[נכתב לאחר שיחות ארוכות וקשות עם נשים- חברות טריות בשנות הנישואין הראשונות שהרגישו מרומות ואבודות... האמת היא שניחמתי אותן תמיד במילים הללו שכתבתי כאן, אבל כשמצאתי לזה הסבר מפורש, ימי אהבה ושנאה,- היה לי יותר קל להאמין במה שאני אומרת.]

תגובות הגולשים:

צריך להיות חכמים

יעלושש -- 17/07/2011

זה קורה בהמון בתים. וכבר כתבת את זה בתחילת המאמר. ישפתרון- להרפות, לחכות קצת בסבלנות, לא להיות משגיח!!!!!!!!
ואז מרצונו הטוב, ורק עם המון חום ואהבה, הוא חוזר למסלול!

יישר כח

קשת -- 02/07/2009

אולי תכתבי עוד מאמרים?
ושאלה: מהו המקור ל"ימי האהבה וימי השנאה"? תודה.

מדהים

נושי -- 03/06/2009

אין מילים,כל מילה פשוט נכונה,אשריך על הדברים שכתבת,
אני בטוחה שדברים אלו יעזרו להרבה זוגות בבניית ביתם.

עוד משהו...

ורדית -- 20/05/2009

אה... ודרך אגב, אם מדברים על "בית של תורה", אז אני חושבת שבית כזה מתאפיין באוירה של תורה ולאו דוקא אם הבחור "מעביר כרטיס" בכולל... המדד שלי לבית של תורה אינו אם הבחור יושב ולומד יום שלם, אפילו שתסכימו איתי שזה המדד היום בחברה החרדית (או אצל השטחיים שבה...)
ולגבי הגדרה של- מהי אוירה של תורה, אשאיר זאת לטובים ולחכמים ממני שיגדירו זאת (אני יודעת מז זה אומר בשבילי, אך אני חושבת שכל אחד יענה תשובה שונה על השאלה" מהי אוירה של תורה בבית?")

מיוחד!!!

ורדית -- 20/05/2009

כשהתחלתי לקרוא את המאמר קצת נבהלתי, לא הבנתי לאן את חותרת. אך כשהמשכתי לקרוא- גיליתי שכל מילה זהב!!! כל הכבוד שהקדשת מזמנך לעורר נושא פחות מדובר; אע"פ שאני לא מסכימה איתך שלא מדברים עליו בכלל, כי כשאני למדתי בסמינר דיברו על נושא זה. אומנם לא הרבה, אך העלו אותו. (היתה הדוגמא של קריאת עיתון, של מנוחה- די מזכיר ודומה למה שכתבת)

נוסף על כך, אני חושבת שהרבה מהבתים ששוכן בהם שלום בית- הבית נראה כך בזכות המחשבה. חלק מעבודת המידות היא מחשבה לפני המעשה (אולי החלק העיקרי- לא לפעול מיד!). עם מעט יותר מחשבה כמעט כל אחד יכול להגיע לתובנה שמצוינת לעיל (אין כוונתי חלילה להוריד מערך המחשבה והכתיבה שלך).בסמינר מכינים אותנו לבית של תורה- בעיקר בתחום השאיפות, בתאוריה. גם אני חושבת שיש בזה דבר נפגם- שמכינים רק ב"תאוריה", ולא ב"מעישה". אבל נראה לי שמותר לנו לחשוב קצת מעבר... להעמיק חשוב כיצד נוכל להקים בית של תורה, ועם זאת לא לגדל בייבי, לא לחשוב שאנו "מסייעים" בעד "רובוט של תורה"...
חוץ מזה, היום יש כ"כ הרבה הרצאות (של רבנים שעוסקים בתחום, בד"כ) על הנושא שהעלית ועל דומיו, רק תלוי בך או בי אם נחשוף את עצמנו להרצאות הללו. ובאמת לא קשה להחשף אליהן!!!

בהצלחה לכל הרווקים והרווקות באשר הם , ששואפים באמת להקמת בית של תורה. מי יתן ותזכו לממש את שאיפותיכם. אמן.

איזה כיף לי....

קריסטל -- 13/05/2009

תודה רבה לכם.

מנקודת מבט של בחורת סמינר טובה..

בת ישראל -- 12/05/2009

מאמר מעניין, הרבה חשיבה...
רק אני לא מבינה איך זה שלא מכינים אותנו גם לזה?? תמיד אומרים לנו שהאשה היא לא ה'משגיח' של בעלה, אבל המסר שמשודר זה שהבעל ירצה וישאף תמיד ללמוד, יומם ולילה ואנחנו רק נצטרך לא להפריע.... אם זה באמת נכון אני מאמינה שזה שובר הרבה נשים... מבאס לשמוע את זה במיוחד שאת הכל אנחנו מקריבות(עוד לפני הנישואים) בשביל "בית של תורה"...
תודה על ההשקעה...

נכון מאוד

אחת ויחידה -- 10/05/2009

כאחת שנשואה לבעל שיושב ולומד אני חושבת שבעצם זה שבנות חושבות שהם הביביסטריות של הבעל שלהם זה טעות אחת גדולה מי אמר שאת אחראית עליו עם כל הכבוד הראוי לך הבנאדם בן 20 + ואת לא אחראית עליו, כמו שאת לא הית רוצה שהוא יעקוב אחראיך ויבדוק באיזה שעה קמת לעבודה ואם לא אחרת ושאת חייבת לדפוק נוכחות. תני לו תחופש תתמכי בו ואל תהי השוטר שלו
מאחת שראתה הרבה שתלטניות שבטוחות שהוא הביבי שלהם!!!!!!!!!

כגבר..

מוישלה -- 07/05/2009

אינני מצליח להבין, איך ירדת לעומקו של המח הגברי בכלל, ושל בן הישיבה בפרט.. פשוט אלו הם פני הדברים לאשורם..
חופן פירגונים..

hadar1987 -- 02/05/2009

זה דברים שלא מספרים לפני החתונה ולא נותנים עיצות להתמודד איתם..
תודה על ההכנה :)

קריסטל

אסיק_good -- 27/04/2009

בס"ד

מאמר מאלף.

כותבים נבחרים:

הרב שמחה כהן שליט"א

כל הכותבים:

הצג הכל