עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
לנהגי מוניות יש רצון עז להיות שדכנים, בואו נקווה שאין שדכנים שבעברם היו נהגי מוניות..
(מערכת)
מסקנות
מאת: קריסטל
תאריך הכנסה: 16/01/2009

שואלת אותי משהי ובצדק, נו קריסטל, מה המסקנות מכל הנושא הזה, מה תכלס...?
אז זו התשובה שלי-

הכול בידי שמים... חוץ מיראת שמים! הכול נתון לחסדיו, לרחמיו, לחשבונות שמים, לכף המאזניים, למה שאתם רוצים... אבל יראת שמים-זה בידיים שלנו. זה –לא ירדפו אחרינו עם כף זהב עד הפה ויטחנו לנו את זה בבלנדר, פה אנחנו צריכים באמת להשקיע ולעמול, ולעבוד קשה, ולטרוח, ולהתפלל חזק שנקבל סייעתא דשמיא- כי המצב הרבה יותר מסובך מאיך שהוא נראה על הכתב...

אני רוצה להרגיע ברשותכם את הרוחות ולהסביר שלעבוד- זה לא עבודה זרה. לפרנס משפחה- זה דבר מבורך וחשוב ושאף גבר לא יחשוב לרגע להתחמק מזה, או לשמוח בכך שמישהו פטר אותו מהעונש שעליו לקיים מאז ימי בראשית... אישה היא לא סופר-מן, אין לה אלף ידיים, יש לה רק זוג רגליים אחד, וגם הדלק שלה אוזל והמצברים שלה צריכים מנוחה... לא לנצל את זה ולא לקפוץ על זה כקרש קפיצה.

אלא מה? בחיי נישואין חשוב שתהיה מטרה חשובה ששני בני הזוג מעריכים ומתקדמים לעברה, ומניחים אותה לנגד עיניהם יום ולילה. אלוקים-שמו. תקראו לזה אמונה...תקראו לזה תורה... אבל תקראו לילד בשמו! כל הדברים היפים שאנחנו עושים [החשובים והטובים] הם רק אמצעי להגיע למטרה. לברוך הוא. התורה היא לא מטרה היא דרך כדי להידבק בו ובדרכיו. מי שחושב שהוא ילמד 24 שעות תורה בזמן שילדיו יתחילו לרדת במשקל גופם... הוא כל כך רחוק מהאלוקים-שאני לא בטוחה אם הוא לא יקבל על זה בסוף גם עונש. [אני נזהרת במילותיי].

התורה מעדנת מידותיו של אדם, ונותנת לו שכר עצום, והוא מחזיק את העולם ואת עמי"ש ומוריד שפע לכל העולם, ומגן ושמירה ושכינה על משפחתו, על חינוך, על הנשמה... אבל אם להיות בבית המדרש שעה נוספת כשאתה יודע שהאישה בבית עם חמישה צוציקים מאכילה ומקלחת ומלבישה וטלפונים ודופקים בדלת, והאוכל נשרף והתינוק קיבל מכה ומוישי מושל לרותי בצמות והיא צורחת, והוא לא גמר שיעורים וזו צריכה פלסטר והאישה עולה לשמים... אני מבטיחה לאותו אדם[מי אני שאני מבטיחה?] שמה שהאלוקים רוצה ממנו כעת- זה לתת יד בבית. כי אם התורה לא מחנכת לזה-אז אני לא יודעת למה היא כן מחנכת...

קיבלנו את התורה למטרה אחת- להיות בני אדם. כי בלי התורה איננו יודעים דבר וחצי דבר. לא מושגים, לא הלכות, לא רגישות, לא רוח ההלכה, לא נחת רוח לה'... כלום לא עולה בידינו. אם המשפחה סובלת ממחסור בכסף, ואני לא מדברת על מחסור בחופשות לחו"ל, אלא מחסור של אמת, זה לא פשע לצאת לעבוד!
נכון, תלוי איפה. תלוי כמה. תלוי מתי. אבל לא לדחוק את השעה... לא לגרום לילד המתבגר שלך לחיות בתנאים לא תנאים לגרום לו תמיד להביט ל"שכנינו" ולחרוט לו בתודעה "בית של תורה- זה בית בלי חיים.."- כי ככה בדיוק אנחנו מאבדים אותם, את הנשמות הטהורות של הילדים האלו! תצא לעבוד תפרנס בכבוד ותרוץ אחר שעות פנויות של לימוד, תרדוף אותם, תעשה מן העבודה אמצעי ולא מטרה, עדין תעשה את התורה עיקר! תראה לילד שלך שאתה לא מוותר על שלוש שעות של גמרא ביום-לא משנה מי מתחתן באותם רגעים...!קבע! קח את הילד איתך... תבלה איתו זמן איכות. תמתיק לו את התורה בפיו!תהיה יעיל!

ומן הצד השני- אתה רווק, אתה צעיר, יש לך כוחות, אין לך את מי לפרנס, למה אתה עוזב? ממה אתה מפחד? מפרנסה? מי זן את העולם? מי משפיל ומרומם? אם הוא ירצה ברגע נופלת לך שידוך בת עשירים...ואם הוא ירצה הפסדת הכול בבורסה...ואילו שני קיצוניות שקוראים בין רגע. במצמוץ קל! אתה צריך להבין בדיוק כמוני [האישה] ש"תורה וגדולה משולחן אחד"- הם החלום של כולנו... אבל לפעמים צריך לעשות בחירות וחובה עלינו לדעת שבבחירות הללו התורה נמצאת מעל הכסף. מעל הנוחות. מעל הלוקסוס. אנחנו אחרי מאה ועשרים ניקבר בשיבה טובה- לא ניקח איתנו אפילו שקל...כלום.נאדה. רק התורה והמעשים הטובים הם מה שאיתנו-הם מנת חלקינו. אתה צריך להבין שכאשתה בגיל 20...24.. יוצא מהישיבה-[ואתה לא נשוי.ואין לך מסגרת.] אתה הורס את כל מה שצריך לבוא ממך...יש פוטנציאל ואתה זרקת אותו. לא כי זה פשע לעבוד, אלא כי זה לא אותו דבר.

מעניין הוא שבחור שלומד תורה הוא לכתחילה. ובחור עובד הוא בדיעבד. ומשום מה הקפיצה המסנוורת הזו מלכתחילה ל-בדיעבד נעשית כ"כ מהר... עוד לא זכור לי שביקשו ממישהו לבחור והוא העדיף לגור בדירת חצי חדר מאשר חמישה חדרים... מה ההתלהמות? מה הבריחה? ממה? מן האמת? מן האלוקים? מהקרבה הכי גדולה שאתה יכול לרכוש לעצמך? מן השכר? מן העולם הבא? מן החינוך? על מה אתה מוותר!? על מושגים שאתה אפילו לא יכול לאמוד אותם..או לשער את גודלם...

תחשוב שוב. תחשוב פעמיים. מנסים. משתדלים. קופצים למים-אח"כ לומדים לשחות..

בכנות- לא בטוח שאני מסוגלת לבית של תורה. לא בטוח בכלל!! אבל לוותר על זה בלי מלחמה!? השתגעתי?! האם איני מבינה את מעלתה? כולנו מבינים! אז אני אנסה, אלוקים,אני מנסה...מה שתחליט לעשות אח"כ נראה.

קודם שישב וילמד. אני אפרנס כמה שיעלה בידי. יהיה קשה? לא נורא. קשה יש גם בלחם-וגם אותו אני אוכלת יפה. נתמודד. נשרוד. נחיה. נאמין. נתפלל [!!] יש בעיה? חסר מאוד? אין בעיה, בעלי היקר, בוא נפנה כמה שעות מהלימוד נחפש עבודה... קיבלת קידום? הכפלת את המשכורת? הוצאת תואר? בעלי היקר-אתה יכול לחזור ללמוד...

זו! הגמישות שצריכה להיות! לא להיות מסכן! ולא להיות עם ראש בקיר! הגמישות הזו-היא האמת. היא מה שה' מחפש...! בעיניי לפחות.

תהיה בן אדם. תהיה אנושי. תאמין בי. תקים משפחה לתפארת. תעזור לזולת. תקיים מעשים טובים. תפיץ את שמי. תחיש את הגאולה.

וכמובן, כל דבר- קודם להיוועץ ברב. לפעמים יש דברים שנשגבים מבינתנו המצומצמת-ולהם ראיית דורות.

תודה.

תגובות הגולשים:

וואיי.. דברים כדורבנות!

תפילה_לעני -- 10/11/2009

ממש ממש יפה..
את מנתחת את המצבים..
ו.. הכי אהבתי את זה שכביכול אין לך כללים וסטיגמות.
אשרייך!

כותבים נבחרים:

הרב שמחה כהן שליט"א

כל הכותבים:

הצג הכל