עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
זכרו! חברים מכבדים, אישה אוהבים
(מערכת)
בהיסח דעת
מאת: קריסטל
תאריך הכנסה: 06/01/2009

התעוררתי לבוקר בו הכבישים היו רטובים, הברושים נעו במין ריקוד איטי ושובב, הידקתי את הצעיף סביב צווארי, יכולתי להריח את הבושם שדבק בו מאתמול, חייכתי.

הנה האוטובוס בא גם הוא באותה שעה בדיוק, עם אותם אנשים בדיוק,
והנה המקום הקבוע שלי שמור לי ורק לי.
אני מחייכת לכולם, נדמה שאני כבר מכירה אותם שנים, מכירה את הבעיות שלהם, מתי קר להם, ואיך הם אוהבים את הקפה שלהם.
פתחתי את התהילים, הי, זה בדיוק אחד הפרקים האהובים עלי,
ממלמלת חרישית את המילים המתוקות, מתענגת על קרן קטנה של שמש שחודרת מבין העננים ומזריחה לי את האותיות.

לימודים-אוכל-לימודים-אוכל-לימודים- - -וחוזר חלילה,
היום הזה ארוך מדי, אבל אסור לאבד ריכוז ולו לרגע, צריך
תמיד להיות בהאזנה, לכתב הכול, להבין, לא להתבייש לשאול, להכין
עבודות, יש פרויקט סופי, ו..טלפון.
מי זה? סבתא. אני אחזור אליה אחר כך.

אני מתכננת את היום שלי, יש לי התנדבות היום אחר הצהריים,
והבטחתי לאחותי שנצייר ציור ליומולדת של אפרת.
הפלאפון רוקד, מה עכשיו, הודעה- "שיהיה לך יום נפלא אהובתי, אבא."
אבא? איך אבא? אבא לא יודע לשלוח הודעה.. הוא לא מבין בשטויות של הנוער היום. אני מחזירה- "זה לא יכול להיות אבא.."

אויש, פספסתי את הסיבה לכך ששוק ההון צונח בהתאם למניות שעולות בעקבות התפוקה השולית שלא מתבססת על הרבעון האחרון של האחוז שהשתנה בהתאם לתנאי הריבית של .....
זה אבוד.
"צודקת. זה באמת לא אבא. זו אימא בשם אבא."
אני מחייכת. הבטן מקרקרת. שוב?

אני מחבקת את חוי שיש לה יומולדת היום, ושולפת עוגת שוקולד תאוות עיניים, ושתינו צוחקות ש-" דיאטה נתחיל ממחר...! "
והעוגה מתחסלת תוך מספר שניות, וכל החברות הטובות קובעות מחר לירושלים, מזמן לא ביקרנו שם...

אני חוזרת הביתה שוב בנסיעה שאין לה סוף לצלילי המוזיקה שאני הכי אוהבת, ופתאום אני חשה מן צורך עז להתנועע על ספסל הנוסעים.
תשלטי בעצמך!
אני פותחת את דלת הבית, מדליקה מוזיקה בקולי קולות,
מכינה סלט פירות, מעדן וסוחטת שני תפוזים עם קש ירוק.
אני מחליפה לבגדים נוחים, אוספת את השיער גבוה ומבולגן,
מבטיה בשעון כבר שעה עשר.

נשאר לי קצת זמן להציץ במחשב לפני שאני נועלת את היום,
אני עולה על יצועי , מנסה למלמל את קריאת שמע בין הפיהוקים הארוכים, מניחה את ראשי על הכר, עוצמת בנחת את עיניי הרכות.
ומחייכת.
ומחייכת.

אני מחייכת לאור העובדה שמחר בבוקר אני אחגוג עשרים וארבע שעות שלימות בהם לא חשבתי אפילו פעם אחת על "שידוכים".
ובעצם, זה לא כל כך נורא.
זה אפילו מרגיש טוב.


# מזל שלא עניתי לסבתא, היא בטח הייתה מתקשרת להזכיר לי
שאני צריכה להפסיק לדאוג כי –
"דברים טובים מגיעים בהיסח הדעת.."

וזה נכון סבתא , בהיסח הדעת באמת מרגישים הרבה יותר טוב.


תגובות הגולשים:

גדול גדול...........

אוהבתותך -- 11/11/2012

אלופה.....

כמה אמיתי ונכון.......


http://earneachclick.com/index.php?profilelink=2c234d84187180687246ad53bca69499

כותבים נבחרים:

הרב שמחה כהן שליט"א

כל הכותבים:

הצג הכל