עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
אהבה היא הנכס היחיד המתרבה ככל שמפזרים אותו יותר. ככל שאתה נותן יותר, נותר לך יותר.
(רובי)
שברים
מאת: קריסטל
תאריך הכנסה: 04/01/2009

- בום!
"מזל טוב...!!!"
תצחקו, תתלהבו, מי שישמע מה קרה, אז נשברה עוד צלחת...
הרצפה התמלאה לכלוך....
יש סיכון שמשהי עם עקבים תיפול בגללם...

בטח שאת ממורמרת, קשה לך לצפות מן הצד הלב שלך מרוסק לאלפי גורמים ברצפת שרטון-סיטי, במקום שבו רצית להתחתן, כבר מזמן...
ומוזיקה שאת אוהבת-אבל את לא שומעת.
וריח של אוכל חם- אבל את מתפוצצת.
וחתן חמוד מסמיק מאושר- מה אתה מחייך?!

את רעה. ואת יודעת שנהיית כזו מרושעת מאז השנה האחרונה.
כל כך הרבה חתונות ואירוסין-כבר איבדת את הרגש, את ההתלהבות
התמימות שהייתה לך מכל אירוע קטן שמישהו היה מספר לך.
היית קופצת, מוחאת כפיים, צוהלת ומספרת לכל האנשים בעולם- גם לאילו שאינם מכירים את הזוג בכלל...

אבל כבר נמאס לך שכל החברות שלך מברכות אותך "בקרוב אצלך.."
והיא מחזיקה לך את היד הקרה שלך עם טבעת יהלום מנצנצת,
ואת עם ציפורניים אכולות מדאגה ופחד ...
מתי את תהי זו שתברך אחרות, שלא תזדקק לחסדי אחרות,
שאימא לא תדחוף אותך מדלת רבנית אחת לאחרת...
מתי תפסיקי להתייפח על האבנים הגדולות, הן רק מזכירות לך כמה את קטנה, אולי האלוקים שכח אותך בין ההמון... יש לו פניות דחופות יותר, של בנות צדיקות יותר, עם ייחוס מפואר יותר...

גם את שמעת על ה"סגולה" הזו של אסיפת שלושה שברים-ואת מתחתנת השנה..?!
בושה. בושה וחמלה לראותן רודפות אחר השברים,כאילו חילקו שם זהב, כאילו שזה נכון, הן נראות כמו אמהות שלך, מבוגרות ממך בהרבה,
האחת מספרת לשנייה שאספה כבר 12... והשנייה עונה 22 ...

ואת מגחכת מן הצד, את רואה את ההבעה הכבויה בעיניהן, את העצב,
בא לך לחבק אותן ואחר כך לסתור להן-תתעוררו! זה שברים!זה אתן
בתוך השברים הללו, מתנפצות לאלפי רסיסים, של פגישות כושלות,
של דמעות חמות, של כיפור ארוך במיוחד...

הרגליים לקחו אותי אל השברים, אני מציצה בהם, אני רואה את ההשתקפות שלי, אני נראית מוזר, בועה מעוותת שלי, זו אני?
כן.זו את. קרה. רעה. אכזרית.
את לא מזהה את עצמך,
למה את מתכופפת? אל תגידי לי...
אני מרימה שבר אחד, טומנת אותו באגרופי, מצמידה ללבי,
ומרכינה עליו סנטרי, עוצמת את עיניי, כמו לבי רוחש לו תפילה קצרה..

בבית תכניסי אותו לקופסא עם שאר 58 אחיו הגדולים...





תגובות הגולשים:

קריסטל

חיים -- 07/01/2009

הדברים שאת כותבת מבלבלים לי את הרגשות...
קצת כואב קצת מצחיק ואז שוב קצת כואב...

מאוד התרגשתי לקרוא.
כתיבתך זהב.

כל כך עוצמתי

winkinsmily -- 07/01/2009

בעז"ה שזה יהיה הרסיס האחרון
את כותבת פשוט מדהים
גם לי יש חולשה לרסיסים,ואוסף מפואר על המדף,כבר מזמן אוספת רק לקישוט...

58 אחים גדולים????

רותי -- 06/01/2009

וואו זה הרבה.
ושוב פעם, קריסטל. את כותבת מקסים.
כל מה שאכתוב יהיה קצר בשביל לומר לך זאת.

רק אומר, תודה רבה.

כותבים נבחרים:

הרב שמחה כהן שליט"א

כל הכותבים:

הצג הכל