עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
יועצת נישואין אמרה: גבר ממוצע לא מגיע לבגרות, אלא לאחר נישואיו. משא"כ בנשים
(מערכת)
שתיים סוכר
מאת: קריסטל
תאריך הכנסה: 30/12/2008

ישבתי אתמול במיטה, הרהרתי לי כהרגלי, לא שמתי לב שחצות לילה כבר הרבה מאחורי,
שקעתי עמוק בשוקו החם שהיה בידיי, וחימם אותי, כי היה לי קר. כל כך קר.
הגושים בשוקו רק הזכירו לי את הגושים שיש לי בגרון,
חשבתי שעוד רגע השוקו יהיה מלוח. אבל לא. הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא אוריד אותן.

"מה את עושה סיפור", לחשתי לעצמי, "תזרמי, כמו כולם.."
אבל אני לא כמו כולם. אף פעם לא הייתי.

את מאמינה באלוקים?- כן.עניתי לעצמי.כמובן.
את מאמינה בעולם הבא? בטח.
את מאמינה בשכר ועונש?- ללא ספק.

אז לכאורה כל הבעיות שלנו היו צריכות להיפטר. בשלוש שאלות קטנות ומובנות מאליהן. אבל הן לא.

אז מדוע אם כך, שאלתי את עצמי, זה כל כך קשה.
מדוע אני נותנת לעצמי "להתפשר"?
מדוע אם אצא עם מישהו חרדי במיוחד [המכונה בימינו-"דוס"] אני אבהל ומיד אומר- הוא לא בשבילי.
מה זאת אומרת לא בשבילי? סופסוף מישהו חזק שעושה את רצון ה' ולא רכיכה מסכנה כמוך, שבקושי עושה...ועד שעושה... סופסוף את רואה שניצב לנגד עינייך בחור רציני, מלא יראת שמים, ואמונה ואת מסרבת לו. למה לא?

"הוא חזק מדי, הוא דוס מדי.."- מה זה "מדי"?
מי מודד מזה מדי? מי יודע כמה צריך? זה שהוא מקיים את כל השולחן ערוך-עושה אותו דוס?
או עושה אותי- "חלשה"? עקומה, לא סגורה, מזגזגת...

אני זו שלא בסדר! אני זו שמוצאת היתרים בסיבוב להרשות לעצמי לעשות דברים שאיני צריכה, ומה אני מחפשת בעצם, אחד מזוגזג כמוני?
למה פה בעניין הרוחניות אנחנו מרשים לעצמינו להתפשר??

אנחנו חכמים לומר: שאנחנו מתפשרים בכל! ביופי, בכסף, בייחוס, במשפחה, בנתונים קטנים אנחנו חכמים.. וברוחניות? במקום שבו אסור שיהיו פשרות, אנחנו הפשרנים הכי גדולים...
למה זה לא חשוב לנו מספיק?

כשאני הולכת לקנות נעליים לחתונה של חברה, אני חורשת את הקניון, ואת העיר, וגולשת לבני ברק ופתח תקווה, ומחר החתונה! ואני חייבת נעליים! זה פריט חשוב עם השמלה... חברה מתחתנת! חברה טובה! אין זמן, איפה אני אמצא נעליים...!?!? אפילו בכיכר המדינה כבר עשיתי סיבוב, נעליים, איפה אתן שובבות..!!??!

האם אני אתפשר ואקנה נעליים שכל ה"שפיץ" שלהן משופשף ודרוס?
אין מצב. אני משלמת מחיר הוגן, אני רוצה סחורה במיטבה.
וחוץ מזה, זה לא ראוי לאחת כמוני להסתובב בחתונה עם נעליים כאלו... אין מצב.
גם ה"שפיץ" של הישיבה כבר מזמן לא דוקר, אבל משום מה זה לא מפריע לי...

למה אנחנו מרשים לעצמינו ורוצים ואדרבה, מחפשים[!!] מישהו דרוס, אכול, חלש,
מישהו שעובד את ה' [אולי כמונו] ע"פ "קטעים נבחרים",
שבת-מתאים לי. כסוי ראש מלא- הוא כבר דוס.
כשרות- מתאים לי. ללמוד תורה- הוא חרדי מדי. וכ"ו

להיפך- יישר כוח לאותו בחור, שאינו טבול בתאוות כמונו, שאינו רואה שטויות מול עיניו, שרוצה עבודת ה' מקסימאלית ושואף גבוה... אז ניחא אני איני חזקה עד כדי כך... אבל האלוקים שולח לי 'פרטנר' חמוד משהו, שאיתו יחד עם כוחות משותפים- נצליח יחד לרומם אותי לדרגתו, למה לברוח? למה לא לראות בזה הזדמנות?
למען בעלי! למעני! למען האלוקים! למען הילדים! למען העולם הבא!
כל כך הרבה צדדים נפגעים, ועוטפת אותי תחושת ערפול ושאננות..."יהיה טוב"- אני אומרת.

מה קרה, לאן נעלמה האמונה שלנו? הרי אנחנו יודעים מה התכלית. מה התפקיד. חייבים, זה לא לפנים משורת הדין, זה אנחנו שלא בסדר, חלשים, זה לא שהוא דוס...

למה אנחנו מחפשים את זה שהוא יפה וחכם ויושב טוב עם משפחה טובה...אה ובין היתר שישמור תורה ומצוות. איך הוא שומר אותם? לא משנה. העיקר שהוא מתכוון לגדל זקן בסוף...
בודקים כמה מידות פה ושם, אבל שכחנו מן העיקר!
למה אנחנו מתחתנים בכלל?- אנחנו מחפשים "פרטנר"- להעביר איתו שמונים שנה, איפה? באיים הקריביים?
ומה יקרה אחר כך..?

למה אם הוא ידרוש ממני בפגישה מקסימום צניעות, הכי צניעות, רק צניעות, אני אשתחל אט אט לכיוון השירותים ואעלם כאילו מעולם לא הייתי...
"אמאל'ה, אימא, את לא קולטת איזה יצור דוס, מי שידך לי אותו..?"

אני! אני הלא בסדר. – אני זועקת מתוך תוכי...
את מאמינה בצניעות?- כן.
את מאמינה בעונש ושכר?- כן.

אז מה הבעיה?
- למה אנחנו מתפשרים בשידוכין על בני זוג שעושים את הדבר הנכון, האמתי?


[שתיתי את הלגימה האחרונה, הרגשתי את הצריבה המתוקה בגרון של הריכוז הגבוה של הסוכר.
וזה רק חיזק אצלי את התיאוריה, שכל הדברים ה"מתוקים" שאני רודפת אחריהם, גם אחריהם צריך בסוף כוס מים... ואין מים- אלא תורה.]






תגובות הגולשים:

כמה מדהים, ככה נכון

שיראל מוסקוביץ -- 06/08/2013

כל הכבוד בתור בחור נעים לי לראות, את החשיבה הישרה הזאת,
והלוואי שכולם יהיו כמוך ולא עדריות

מפעים

מינימאוס -- 24/04/2013

ממש מעורר...................
אני בטוחה שזה יהיה לנגדי בשעת ההכרעה החשובה!

וואו איזה מאמר מדהים!!!!

תמימה -- 30/07/2011

את מזה צודקת ויש לך עתיד...............

כותבים נבחרים:

הרב שמחה כהן שליט"א

כל הכותבים:

הצג הכל