אל תחקור את הבחורה. אין זו בחינה ואין זה שב``כ. פשוט התעניין בה בכנות.
(מערכת)
הכנות
מאת: מנחם גלילי
תאריך הכנסה: 12/01/2006

הכנות-אם כל חי, אנו נושמים אותה, מחזיקים בידיה, צועדים איתה. והיא, היא- מחזירה לנו אהבה, מחזירה לנו את עצמה- את עצמנו....ומה יקרה חלילה אם לא נתחכך בה? אם לא נסמוך עליה?בלעדיה אין לנו חיים, בלעדיה אנו רבים, בלעדיה אנו מבולבלים...

כשאני יושב וכותב לכם על הכנות אני מנסה לדלות מזיכרוני מה עשתה לי הכנות, מה היא גרמה לי? אני מדבר על הדברים הרעים שבה, על הדברים המציקים...

כשחברים לא היו רוצים להזמין אותי לאיזה אירוע הייתי כנה...

ש. "למה אתם לא לוקחים אותי"?

ת. כי אנו לא רוצים!

ש. אבל למה? מה יש לי איזו בעיה?

ת. תשמע אתה לא לעניין ואנו מעדיפים חבר'ה יותר... אתה יודע...

נשמע טוב? מה אתם אומרים, אחלה של כנות...בבקשה קיבלתי את הכנות ישר לפנים! זה היה שווה? זה היה כדאי?האם לא היה חכם, טקטי, או אסטרטגי לשתוק...? יכול להיות, אבל מה לעשות אני כנה...אומר לכם זה שווה, אבל רק אחרי השנים שעברו אני יכול לומר לכם זה היה שווה!

לכן אני כותב את המאמר הזה..

הכנות היא דבר נפלא, אבל...בחיי חברה של בחורים היא דבר הרסני מעין כמוהו, במיוחד בחברה החרדית. ובמיוחד בחיי חברה של בחורי ישיבות.. בחורי ישיבות מנהלים את חייהם תחת הסיסמה "זרום"... "זרוווווווווום"...

ההגדרה למילה הזאת היא רחבה למדי, אנסה לתת לכם קווים כלליים של המילה.

*אל תתעסק בדברים שצריך לחשוב עליהם, ובכלל, אל תחשוב כלל וכלל (חוץ ממה שקשור ללימוד התורה הקדושה [וגם זה לפעמים מיותר 'לדעתם'] )...

*אם יש לך היתקלות עם חבר אל תתייחס לזה, אל תנסה לפתור את זה, זה ייפתר מאליו...(מה שלא קורה ברוב המקרים ומשאיר משקעים איומים) ואם לא ייפתר, לא נורא.

*יש לך איזו טרוניה על חבר, אל תיגש אליו לעולם! הוא יעשה ממך צחוק.

*אסור להיפגע... כי הרי אתה "זורם"...

ועוד כמה נוספים אך קצרה היריעה מלהכילם...

ברם...

בעולם העסקים האמיתיים -עולם הנישואין, חשיבות מכרעת ניתנת לכנות..ללא כנות כל הבית יכול להתערער, הנישואין יכולים לנבול, למות, ולפעמים גם לא לקום בחזרה....וכשישנה בעיה, שאלה, מחשבה, אי הסכמה.

אז מגיעה הכנות ותפקידיה.

*לשאול.

*להקשיב.

*להפנים.

*לחשוב.

*להרגיש.

*לעיין.

*ואז.. לענות תשובה.

כשאנו כנים עם בני זוגנו אנו מסוגלים לדבר על כל דבר, אין הבושה צריכה לחצוץ בפנינו אין פוליטיקה. החיים כ"כ פשוטים כ"כ נעימים רק לומר, לדבר את מה שאתה מרגיש לשוחח על זה ואז הכול נעלם איזה יופי..לא נשארים משקעים, אכזבות, טענות, פשוט גן-עדן...

באם לא נשתמש במתנת הא-ל הזאת, נשאר עם המשקעים אשר רק מחמירים עם הזמן, נשאר עם האכזבות אשר מפוררות את הגוף, והנפש, אחרי כל מריבה אנו נשאר רק עם טעם מר בפה.

הדברים הללו שיקרו (והם יקרו) ולא נדבר עליהם, לא נשוחח עליהם, יחלחלו... לתוכנו. דקה, דקה, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, וכן הלאה. כמו מחלה ממארת שעם הזמן רק מתפשטת לחלקים נוספים בנפשנו. הנפש לא מקבלת את האנטיביוטיקה שלה, והנפש נשארת פצועה, אין מי שינחם אותה. הנפש רוצה תשובות, אבל אין מי שיענה. הנפש רוצה תמיכה, אבל אין מי שיתמוך.

יגיע יום, שהגוף לא יוכל לסבול יותר את המרירות, האכזבה, החוסר אונים הכול יתפרץ החוצה כמו הר-געש, כמו גלים באוקיינוס א"א יהיה לעצור את הזרם, שום סכר שום דבר ימנע מהרפש לצאת החוצה... אתם תראו מולכם אדם זועם, כועס. וכשנחשוב על מה הכעס ? "מה בגלל שהבגד לא במקום"... לא, לא ולא . זה היה רק הגורם שלחץ על הכפתור שחיכה שנים כדי להילחץ .. ועכשיו הוא פשוט נלחץ. ייצאו דברים שלא תבינו, דברים שקרו לפני שנים, הכול יקרוס מול עינכם בבת-אחת.

ואז...

*לשאול

*להקשיב

*להפנים

*לחשוב

*לעיין

*ואז.. לענות תשובה.

דברים אלו יהיו כמעט בלתי אפשריים לעשותם אם לא בלתי אפשריים. לא יהיה מי שישמע לא יהיה מי שיקשיב, יהיה רק כעס, וכעס....אתם לא תהיו מסוגלים להתמודד עם זה גם אם תרצו. זה המחיר שישלם מי שלא ישתמש בכנות...

כשאני מדבר על כנות, אני לא מתכוון לספר כל דבר שקורה או שקרה לכם ואת כל הסודות או כל השטויות עשיתם הי-פעם. (זה כבר נושא למאמר נוסף) מדובר על משהו אחר, מדובר על להיות אמיתי עם עצמך ומה שאתה מרגיש ואם קשה לך, אתה כועס, מאוכזב, ממורמר, יש עם מי לדבר אל תפחדו בשביל זה אתם ביחד,

בשביל זה אתם בעל ואישה.



תגובות הגולשים:

כותבים נבחרים:

הרב שמחה כהן שליט"א

כל הכותבים:

הצג הכל