אהבה היא כשטובתו של האחר חיונית לשלך.
(מערכת)
סיפורים ששמענו משדכני-מצווה
מאת: מערכת
תאריך הכנסה: 18/06/2008

רבים הם הבאים להגר"ח קנייבסקי שליט"א וזוגתו הרבנית תליט"א לשאול בענייני שידוכים, ובקונטרס "מנחת תודה", שנכתב על-ידי נכדם של הנ"ל, עוסקים כמה דפים בענייני זיווגים.

כך למשל מובא שם:
"רבנו מזרז הרבה להינשא בגיל צעיר כמה שיותר קרוב לגיל י"ח, ומעלה, ומרגליה בפומיה דאיתא במתניתין בן י"ח לחופה, וברמב"ם כתב בן י"ז לחופה וצריך עיון שסותר.
וכבר כתבתי כן בנחל איתן-שהרי תנן, נותנים לבתולה י"ב חודש, אם כן מתארסים בגיל י"ז ובסוף השנה בגיל י"ח מתחתנים.
ומוסיפה הרבנית בשמו שע"י שנושא אישה מוקדם יותר יגרום שבאים יותר מוקדם נשמות לעולם ויתקיים מה שאמרו חז"ל בגמרא יבמות ס"ב עמוד א': אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. ועוד אומר רבנו בשם הגר"א, שלולא דמסתפינא היה מתיר חרם דרבינו גרשום שלא לישא ב' נשים, כדי שישאו כמה נשים ויבואו יותר נשמות לעולם ויבוא משיח". בקונטרס (לא למכירה ובהפצה ידנית בלבד) גם סגולות למציאת שידוך (ראה להלן)

ובידוע הוא שהגר"ח קנייבסקי, כמו גדולי ישראל אחרים, מייעץ שלא לחשוף כבר בפגישה הראשונה מחלות או חסרונות אחרים אם אינם משמעותיים במיוחד. ברם, כאשר קיים סיכוי סביר כי השידוך ייצא אל הפועל, יש לספר את הכול ובמלוא גילוי הלב. בתמורה לחיסרון, יהיה אשר יהיה, מציע הרב להיות יותר רחב לב בענייני כספים ולמתן הדרישות מהצד השני.

סיפור א': ומעשה שהיה כך היה.
אביו של צעיר עם סכרת נעורים שאל את מרן הרה"ג קנייבסקי אם יש לספר מראש למועמדת מסוימת, מבית חסר-כול אך מצוינת במידותיה, על מחלתו של הבן. דעתו של הרב הייתה שיש לספר רק אם שני הצדדים יגלו עניין אחרי הפגישה הראשונה או השנייה להמשיך בהתקשרות.
כמו כן יעץ שלא לדרוש כסף מהצד של המשודכת. השניים נפגשו פעם ועוד פעם וההורים של השניים דיווחו לשדכן כי יש על מה לדבר. נפגש השדכן עם אביה של הצעירה וסיפר לו על מחלתו של הצעיר. ההורים היו המומים, ולא פחות מהם הנערה.

בכל זאת הבחור מצא חן בעיניה, וגם ההורים התרשמו מאישיותו ולא ידעו מה ואיך לנהוג. על פי עצת השדכן, הלכו להיוועץ בר' חיים קנייבסקי והצעירה פנתה לזוגתו, הרבנית. ר' חיים סירב בתוקף לנקוט עמדה בעניין ואמר כי על המשודכת להחליט בעצמה אם היא רוצה להינשא לצעיר המוצע, ובתוקף דחה לחצים שיפסוק בשביל ההורים והצעירה.

הרבה דמעות נשפכו במעמד הזה, ובסופו של יום יעץ להם לקבל חוות דעתו של הגראי"ל שטיינמן שליט"א.
שאל הרב שטיינמן: מה פתאום שתסכים להצעה שכזו , הסביר האב, כי הוא עני ואביון, ומעבר לכך חוץ מאשר המחלה הצעיר הוא אישיות חיובית ביותר.
ושוב בכיות ושוב בקשה שהרב שטיינמן יחליט האם להמשיך עם השידוך הזה.
ראה הרב שטיינמן בצער המשפחה ובמבוכתה וביקש שיביאו לו ספר מארון הספרים שלו. היה זה חומש דברים. אמר הרב: אני אפתח כעת את הספר, את החומש, ואם האות הראשונה בצד ימין של העמוד תהיה מאלף עד כף, יש לראות בכך תשובה חיובית, ואם מ-למד עד תיו, אז התשובה היא הפכית. הסכימו ההורים ובתם להצעת הרב. האות שעלתה בגורל הייתה יוד משם הויה. "מ-ה' יצא הדבר" הפטיר הרב, והשידוך קם והיה, והחופה לא איחרה לבוא.

סיפור ב':
הפגישה מלכתחילה תוכננה להיות קצרה, שהרי מדובר בצעיר וצעירה מבית חסידי, ועוד מהאגף ההונגרי של עולם החסידות. 45 דקות הוא משך זמן כמעט מעל המותר. לא נאמר לבחור מראש במה לוקה הנערה אותה הוא עתיד לפגוש. גם לא להוריו. כל מעלותיה פורטו אחת לאחת, והשדכן האמין כי הן יגברו על הבעיה ממנה היא סובלת. לא היה כאן מה להסתיר, שהרי החתן אמור היה להיתקל בה כבר בדקה הראשונה. שכן, הנערה הייתה כבידת לשון, ובעברית פשוטה: מגמגמת. אבל מסתבר שכשם שהתרגשות גורמת להחרפת הגמגום במקרה שלפנינו המתח הרב עבד הפוך. בכל מהלך הפגישה הנערה לא גמגמה
והצעיר התרשם ממנה עמוקות. ועל כך נוסיף, שמשפחתה נמנית עם המשפחות המיוחסות באותה חצר חסידית. כאשר עמדו להיפרד, אמרה הנערה לבן שיחה, כי אין היא רוצה להסתיר ממנו שום פרט ומן היושר הוא שיידע כי היא ערלת שפתיים. הצעיר פרץ בצחוק, שהרי זה עתה קיים עמה שיחה ממושכת שקלחה ללא שום הפרעות בדיבור. השדכן עדכן את ההורים בבעיית הגמגום, אלא שהצעיר כבר החליט יהיה מה שיהיה ונתן הסכמתו לשאת את הנערה. לאחר נישואיה היא עברה סידרת טיפולים ששיפרו את מצבה. עם ילדיה היא מרבה לדבר בשירה, משום שהגמגום נעלם כליל בעת שהיא שרה. שמח שם בבית.

סיפור ג':
גם במקרה זה מדובר במשפחה חרדית. אחת מבנות המשפחה נעזרת בקביים. פניה אצילות. וכל הליכותיה אומרות יראת שמיים ודרך ארץ. איש לא אמר להורים או לבחור שמדובר בצעירה הנעזרת בהליכתה בקביים. לא אמרו, כי הרי זה ידוע לכול, ואין כאן מה להסתיר. הגיע הצעיר לבית שבו נקבע מקום הפגישה, ואת פניו קיבלה הצעירה בישיבה. וכך ישבו ודיברו מספר שעות, וניכר היה כי הבחור מצא את בח"ל. כאשר קם ללכת, ליוותה אותו המשודכת אל הדלת, לא לפני שהרימה מהרצפה לעיניו את זוג הקביים והתקדמה לעברו במלוא נכותה. הצעיר הוכה בשוק ושאל מדוע לא אמרו לו מראש שזהו המצב. הצעירה התנצלה וטענה כי הכול הרי יודעים על נכותה, ואיש לא ביקש להעלים דבר. הצעיר התלבט רבות והחליט בסופו של דבר לשאת אותה לאישה. אותן שעות של שיחה בפגישה הראשונה שבו את לבו. להוריו אמר: ומה היה קורה אם ח"ו הייתה שוברת את רגליה לאחר החתונה, או שח"ו לי היה קורה אסון שכזה אחרי החתונה? מדובר בצעירה טובת לב עם מידות תרומיות, פניה נאות ואצילות, מדוע שלא אתחתן איתה? חתונה שמחה שכזאת בני-ברק לא ראתה כבר זמן רב.

סגולה לשידוך:
"אחד בא לבקש מהגר"ח קנייבסקי ברכה לשידוך.
לאחר שהרב בירך את הבחור המתבגר, שאל אותו מה עליו לעשות לזרז העניין,
אמר לו הרב תתפלל.
מאוחר יותר אמר לו הרב, שישנה סגולה למציאת שידוך.
ומהי שאל, והרב השיבו להשתדל לקיים מצוות שילוח הקן. זאת כמובא במדרש תנחומא ריש פרשת כי תצא. 'ומצווה גוררת מצווה מנין? דכתיב, כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים . אחריו מה כתיב? כי תבנה בית חדש וכ"ו, מה כתיב אחריו? כי ייקח איש אישה, תזכה לאישה ולבנים.
הרי למדנו שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו'".
( מתוך קונטרס "מנחת תודה")


תגובות הגולשים:

כותבים נבחרים:

הרב שמחה כהן שליט"א

כל הכותבים:

הצג הכל