עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
לא לדבר הרבה על -אבא שלי אמא שלי - זה מראה שעוד לא ניגבת את החלב מהשפתיים...
(מערכת)
בדרכם של צדיקים
מאת: מערכת
תאריך הכנסה: 18/06/2008

חז"ל ערכו השוואה בין קריעת ים סוף וזיווגו של האדם, ואמרו: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". ועל קריעת ים סוף נאמר, שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי (והמושג "שפחה" פירושו אדם פשוט). אולם מצד שני אמרו הם, ואף הרגיעו, שמאז שסיים הקב"ה מעשה בראשית, הוא יושב ומזווג זיווגים, ומושיבם בבתיהם. ומאחר שהקב"ה מזווג זיווגים, בודאי, ללא ספק, כל אחד מתחתן עם הזיווג שלו.

מציאת החצי-השני הוא לא דבר קל, ונכון שהוא כקריעת ים סוף, אך אל לנו להתייאש! מזווג הזיווגים עוסק בכך בכל יום ויום. למעשה, לכל אחד יש את זיווג, ודברי חז"ל האומרים ש'קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת 'בת פלוני לפלוני' – בהחלט מחזקים ומעודדים!.

בספר ראשית חוכמה נאמר: שהנשמה של האדם הנאצלת במרומים היא זכר ונקבה. ורק למטה בארץ כשיורדת הנשמה להתלבש בגוף, היא נפרדת. חלק הזכר מתלבש בגוף זכר, וחלק הנקבה מתלבש בגוף נקבה. וכך חיים הם, כל אחד עם חלק מהנשמה, עד שבהשגחה משמים, מזמן הקב"ה לאיש את האישה הראויה לו, שנשמתה היא חלק מנשמתו ממש, כפי שהואצלה במרום, ורק כך היא נשלמת.

אז נכון שלפעמים ישנם עיכובים וכל מיני סיבות שונות, עד לרגע בו מוצאים את בן או בת הזוג המיוחלים, שהם החצי השני של הנשמה, אבל הכול לטובה!. צריך רק להאמין ולבטוח בשדכן שעוסק במלאכה עצומה זאת במשך כל היום. יש פעמים שצריך את אותו שליח נאמן שמתגלה כ"חכם חנוכה" (בהיבט החיובי), והוא יכול להיות אחד מקורבי המשפחה, החברים ואולי גם שדכן מקצועי. אך אל לנו לשכוח, שגם אנו צריכים להיות שליחים טובים עבורנו אצל בורא-עולם, ובעזרת תפילה אל השדכן כל-יכול לבקש את העזר-שכנגד (וזה עוזר מאוד).

אחד השידוכים המפורסמים שמהווים סמל לדורות, הוא שידוך יצחק אבינו ורבקה אימנו. סיפור השתדכותם מלא עצות ודרכים, לדורות הבאים אחריהם, למציאת החצי השני.

בספר בראשית (כד) נאמר: "ואברהם זקן בא בימים" – זהו הפסוק הפותח את הפרק הזה, וזהו הפרק שעוסק בשידוך שמחפש אברהם אבינו לבנו יחידו, יצחק. אברהם, זקן בא בימים, חשש שאם לא יטפל עתה בחתונת בנו עם כלה שמתאימה לייעודו, הדבר עלול להיות מאוחר מדי, חלילה.

כאן אנו מקבלים שתי עצות ו'טיפ':

עצה ראשונה והיא החשובה – אמונה ותפילה. להתפלל על זיווגנו, ולהאמין שהזיווג שלנו הוא החצי השני של הנשמה שלנו. אותו חצי שהופרד מהנשמה שנאצלה במרומים, בזמן ירידתה לעולם הזה. וכל המרבה, הרי זה משובח...

עצה שנייה – כשמוצאים את בן/בת הזוג (כשמרגישים שהם החצי-השני) רצוי מאוד לא 'למתוח' את הקשר, או לדחות את מיסודו. והכוונה היא כשאדם אומר: אני צעיר מדי, יש זמן – מן שאננות כזאת, חבל מאוד. אך אם מאת ה' הייתה זאת – שהשנים חלפו להן מעט וטרם מצאנו את זיווגנו (ולא בגלל שרצינו לדחות זאת במכוון) – ההבנה שהכול לטובה ותפילה אל השדכן, יועילו מאוד בזמן שאנו ממתינים לטוב שיגיע בקרוב.

פעמים העיכוב במציאת החצי-השני נובע גם מהסיבה שהיינו קצת בררנים והרבינו לבחון ולבדוק, אך עדיין לא מאוחר ואין ייאוש כלל בעולם – יש תפילה, אמונה וכמובן הרבה תקווה לטוב, ואם אפשר להיות פחות בררנים, זה יתרום לקידום המהלכים.

טיפ לבררנים: ההכרות האמיתית היא רק לאחר שנישאים!!!

אולם יש פעמים שהזיווג מתעכב בגלל תכנון לוח זמנים צפוף מאוד, עד כדי כך שהחצי השני לא בא בחשבון בלוח שכזה, כגון: לימודים שתופסים כמה שנים טובות, טיול ארוך מסביב לעולם, וכן כל מיני סיבות שמציאת הזיווג וחיי הנישואים הופכים לסיבה המעכבת את כל התוכניות ואת כל הרצונות, ולא פעם קורה, שהחצי-השני מופיע בדיוק שהלוח כבר עמוס ואין מקום להכניס בורג, אז דוחים את העניין. והשאלה היא למתי?

הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל ("הסטייפלר") אמר בכאב: "ראיתי שיש הרבה שמאבדים בידיים שלהם את זיווגם, והנה כל אחד מהם מדמה את עצמו למשהו מיוחד במינו, ולכן צריך זיווג כזה שיש בו את כל המעלות. וממילא כל מי שיפגשו לא יהיה טוב עבורם. וכך הולכים ומבלים כמה שנים מהשנים הטובות ביותר בחייהם, ובסופו של דבר גם בחיפוש אחר השידוך "המתאים", המדומה לו בדמיונו, וכמובן שעצביו נמרטים והשנים מתקדמות...(ומוסיף בהתרגשות) הנה באים אלי הרבה בחורים שכבר הספיקו להתבגר ודמעתם על לחייהם: "איפה הבת פלוני שלי?" ואני משיב להם: אתה כבר נפגשת איתה לפני כמה שנים, בתחילת הצעות השידוכים שלך, ולא רצית אותה. היא לא מצאה חן בעיניך בגלל איזה תירוץ טיפשי, והיא כבר מזמן התחתנה עם מישהו אחר".

אולם אין להתייאש. כל העצות שניתנו עד כה בהחלט מועילות! גם הדרכה ועצות מאדם מוסמך בתחום זה, יעזרו מאוד.

נמשיך,

אברהם אבינו פונה אל עבדו אליעזר שיוצא לשליחות זאת, ואומר לו: "השם אלוקי השמים ישלח מלאכו לפניך, ותהיה לך עזרה מהשמים לקחת לבני זיווג טוב". כאן רואים המלצה לקיום העצה הראשונה – להתחזק באמונה ובביטחון שהשדכן היושב במרומים, הוא זה שיעזור לנו למצוא את הזיווג האמיתי.

כמו כן מקבלים את העצה השלישית והיא: אל תסמכו על עצמכם שאתם יודעים לבחור ולמצוא את הזיווג, סמכו על הבורא שהוא זה שימצא את הזיווג האמיתי שלכם. (הזיווג למעשה כבר נבחר, צריך לחבר את שני החלקים של הנשמה).

הלאה,

אליעזר עבד אברהם יוצא לדרך, לבצע את אחת המשימות החשובות ביותר. אולם כדי לדעת האם זו האישה המתאימה ליעוד הגדול שנועד לה, כשפגש את רבקה, הוא מחליט לבדוק את טוב ליבה של הנערה, כלומר, את מידותיה.

זה גם אחד הדברים שעל כל אחד ואחת לעשות. פרט למראה החיצוני, ההישגים הלימודיים וכדומה, חשוב שהאדם היושב מולכם הוא בעל מידות - ובזאת המעלה כלול הכול. וזה מה שעשה אליעזר עבד אברהם, הוא בחן את מידותיה של רבקה במידות של עשייה וחסד ואת טוב ליבה. ולמרות שהמים עלו לקראתה מן הבאר, הוא לא ראה במופת זה ראייה לכך שהיא האישה המיועדת.
אולם רק ברגע שהיא גמלה עימו ועם אנשיו חסד, נוכח אליעזר לדעת כי היא האישה הראויה ליצחק. המבחן היחידי שעשה אליעזר לרבקה הוא בדיקת יחסה לחסד. כאשר יש אהבת חסד, תבונה ודרך ארץ, יש יסוד להניח שאכן ראויה היא.

רבן יוחנן בן זכאי ביקש מתלמידיו (אבות פ"ב): "צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר – עין טובה. רבי יהושע אומר – חבר טוב. רבי יוסי אומר – שכן טוב. רבי שמעון אומר – הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר – לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם", ומפרש הברטנורא: לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות, והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות.

העצה הרביעית – חשוב למצוא באדם העומד מולכם מידות טובות וכמובן לב טוב, שהוא המניע לכל כוחות הנפש. וכמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: "שבכלל דבריו – דבריכם" – שהכול מתחיל מהלב.

דבר נוסף,

ידוע שמסיפור אפשר לשאוב חוכמה עליונה, מוסר, לקח ועצות יקרות. קל וחומר כאשר מדובר בסיפורים על גדולי דורות המהווים דוגמא בהתנהגותם, באורח חייהם ואף בשיחות החולין שלהם, ובפרט בעניין חשוב של החיפוש אחר "פלג גופו השני". הסיפורים הבאים ממחישים זאת ובהחלט מחזקים.

מסיפורים אלה נקבל את העצה החמישית: ההשגחה הפרטית – לדעת ולהאמין שהכל בהשגחתו הפרטית של השדכן מהמרומים. נכון שהנושא של מציאת החצי-השני הוא עדין ורגיש, אולם הידיעה והאמונה בהשגחה הפרטית יחזקו אותנו מאוד להבין שלכל דבר בחיים צריך סבלנות, הבנה, אמונה ותפילה. והכי חשוב שהכול לטובה.

השידוך של ה"חפץ חיים" (רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל) –

ה"חפץ חיים" היה יתום מאביו, ואימו האלמנה התחתנה בשנית. לאותו בעל הייתה בת מאשתו הראשונה, וכשהגיע החפץ חיים לפרקו הציע אביו החורג את בתו שתזכה להיות כלתו של העילוי הצעיר "ישראל מאיר".

בימים ההם הוצעו לחפץ חיים הצעיר שידוכים של בנות עשירים מופלגים. אחיו הגדול של החפץ חיים רצה לעכב את השידוך עם בתו של אביו החורג שלא היה איש אמיד. כששמע החפץ חיים שסיפור זה עלול להפריע לשלום בית בין אימו לאביו החורג, לא רצה לשמוע בשום אופן שידוך אחר, וכך נסגר השידוך עם בת האב החורג.

לעת זקנתו אמר החפץ חיים, שרק בזכות אשתו הצדקנית זכה ללמוד תורה וחיבר חיבורים, כי היא תמיד הסתפקה במועט ולא דרשה שום דבר מענייני העולם הזה, וכך היה יוכל ללמוד בשלווה, ואילו היה לוקח אישה שאינה מסתפקת במועט, אומנם היה סמוך על שולחן חותנו הרבה שנים, אך כאשר כל זה היה נגמר, הרי היה צריך לדאוג לפרנסת ביתו ובדרך כלל מי שהתרגל לחיות בעושר אינו יכול לשנות מהגלות ואז היה מוטרד ממחייתו (ולא היינו זוכים לכל ספריו הקדושים והנפלאים).

מכאן ניתן ללמוד שהאושר וההצלחה של הבית היהודי בנוי בחלקו הגדול על מידת נכונותה של האישה לא להלך בגדולות ממנה, ככתוב במשלי: "חוכמת נשים בנתה בית – ואיוולת בידיה תהרסנו".

השגחה פרטית בשידוך הרב אברהם אבן עזרא עם בתו של רבי יהודה הלוי זצ"ל –

בת יחידה הייתה למשורר הנודע והמפורסם, רבי יהודה הלוי זצ"ל, שהגיעה לפרקה, מושלמת בכל המעלות הייתה, וכל מה שהוצע לה דחתה.

אמר אביה: "חכמינו הורונו, בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה! הראשון שיבוא בשער הבית, יהא לה לחתן! יהיה מי שיהיה, עני או עשיר, מיוחס או בן אשפתות, חכם או טיפש". שמעה אשתו ונרעדה, לקחה כיסא והתיישבה ליד החלון המשקיף אל השער כדי להרחיק מבעוד מועד כל צרוע וכל זב.

בחצות הליל קם הרב לעסוק בתורה, כמנהגו. בחצות ראתה אשת הרב נער רועים עטוף בבגד עיזים ומקלו בידו, הולך ובא אל שער הבית ושוכב תחתיו. מיהרה הרבנית אל הנער: "מה לך פה, קח כיכר לחם ושא רגלך, כי עוד מעט יצא הרב להתפלל, ויתקל בך". רטן הרועה: "אני לא צריך את ככרך, אני רק צריך מחסה מפני הגשם, ומצאתי מחסה זה בשער זה". טענה הרבנית: "חסרים שערים? קום ומצא לך מחסר אחר!". מלמל הרועה: "הניחי לי כדי שאוכל לישון מעט, ואחר כך אלך".

הרבנית יחלה בליבה שהרועה יקום בטרם יצא בעלה, אך לא כך היה, באשמורת הבוקר פתח הרב את השער וראה את הרועה מכורבל בבגדיו. שאל הרב את הרועה שהספיק בינתיים להתעורר: "מי אתה בני". השיב הרועה: "יהודי מסכן".

הרב הזמין את הרועה לישון בביתו, אולם הרועה לא הסכים באומרו: "די לי בפינה על אבני המרצפת". הרב השיב לרועה שיעשה כרצונו, אולם ביקש ממנו שימתין לו עד שישוב מן התפילה ויסעד עימו פת שחרית. הרועה הבטיח, וכששב הרב נכסו עימו מניין אנשים. קרא הרב לבתו וערך משתה אירוסין, ואף את החופה הכינו. ביקש הרב להלביש את חתנו בבגדים נאים, שיגלח את שערו וינעל נעליים, אולם הרועה השיב: "בגד העיזים מחמם את בשרי, שערי מחמם את ראשי וכל ימי הורגלתי ללכת יחף".

אמר הרב: "מה' אישה לאיש, ורצונו של אדם הוא כבודו, נלך אפוא אל החופה". בינתיים ישבה הנערה ובכתה. אמר הרועה: "שמעתי פעם רב שאמר, שאסור לאדם לקדש אישה עד שיראנה, רצוני לראות את הנערה!". אמר הרב: "שא עיניך, יושבת היא בפינת החדר ומליטה פניה בידיה". אמר הרועה: "ברצוני לשוחח עימה לבד".

ניגשו הרועה והנערה לחדר, וכעבור שעה קלה יצאה ועיניה זוהרות. אמר הרב: "הוא אשר אמרתי - מה' יצא הדבר". ערכו את החופה, והחתן שב למלאכתו כרועה צאן וחולב פרות.

ערב יום הכיפורים הגיע.
ביקש רבי יהודה הלוי מחתנו שילך לבית המרחץ, יגלח שערותיו ויחליף בגדיו. אולם הרועה רטן: "מי שחטא, יתייסר ברחיצה, אני אין לי חטאים, רועה אני באמונה, לא הריעותי לאיש, שמור גלימתך לעצמך, אני נוח לי בפרותי". נאנחה הרבנית ואמרה לרב: "הכול בגללך! ראה מה גדולה החרפה שהעטית עלינו". השיב לה הרב:"זיווגים הם מן השמים, יעשה נא כרצונו".

כשהתחילו לומר את תפילת הסליחות נכנס לפתע לבית הכנסת אדם, ופניו קורונות בזיו עליון, עלה לבימה, והכול משתאים ומתפעלים ממנו ומתפילתו. פתח פיו והחל משורר בנעימה פיוט ערב אשר לא שמעו מעולם. לאחר שסיים ירד ונעלם כלעומת שבא. וכך היה במשך כל התפילות של יום הכיפורים. אולם הרב, שהיה גדול המשוררים בדורו ולדורות, וגאון אדיר בנגלה ובנסתר, הבין למלאכת השיר השקול ביתדותיו ובתנועותיו, רמזיו ומעמקיו, ולא מצא מנוחה לנפשו.
בסיום תפילת ערבית וברכת הלבנה נתקל הרב בחתנו המתנמנם לו בחצר ואמר: "קום, כי פנה היום, עת האוכל הגיע!". ננער הרועה ועיניו נצנצו "אוכל!". הרב סימן לו בראשו שכן, וחשב בליבו: אילו ידע מה הפסיד, כל הרוחניות שאיבד ברבצו כאן בחוץ בזמני התפילות.

כשהגיעה זמן האוכל, סירב הרב לאכול ואמר: "חידת שליח הציבור הפלאי מטרידה אותי, לא אדע מנוחה עד אשר אדע מי הוא הפייטן הזה!". מיד נהם הרועה: "אם אינך אוכל, אפתח אני באכילה". הביט בו הרב בחמלה: "אכול לשובע נפשך!". בתו של הרב הפצירה ברב שיאכל משהו, אך הוא סירב. חתנו סיים את אכילתו והלך. ובינתיים ממשיכה הבת להפציר באביה שיאכל, אך הוא בשלו מסרב לאכול.

לפתע נשמעו נקישות על הדלת, הלכה הבת לפתוח ונסוגה ביראת כבוד ואמרה לאביה: "הנה האיש אשר ביקשת!". קם הרב בהתרגשות עזה וקידם את פני הבא בכבוד ואהבה, והזמינו להסב עימו לסעודה שנמשכה עד לאור הבוקר וכל הלילה שוחחו בדברי תורה. עם אור הבוקר אמר האורח: "שלחני, כי עלה השחר!". השיב לו הרב: "לא אשלחך, כי אורחי תהיה", אולם האורח בשלו: "הניחני ואלך לדרכי".

גדול היה צערו של הרב, עד שנכנסה בתו ופנתה אל הזר ואמרה: "עד מתי תצער את אבי?" ולאביה אמרה: "הלא תכיר את בעלי?". נעתקו המילים מפי הרב ובסוף שאל: "בני, מדוע תתנכר כך להתבזות לעין כל?". השיב לו: "אמרו חז"ל, שכל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם, והמשתמש בכתרו של מלך – יחלוף מארץ חיים". כששמע הרב דברים אלו ייחד לחתנו 'הרועה' חדר מיוחד בו יוכל להאיר את הארץ מתורותיו ומפיוטיו. ואותו רועה הוא רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל הנודע.

שידוכו של רבי ישראל הבעל-שם-טוב זצ"ל –

הבעל שם טוב הקדוש נצטווה, כידוע, שלא לגלות דבר על מהותו האמיתית עד להיותו בן שלושים ושש. וכיצד אם כן, בא בקשר נישואין עם זוגתו הצדקת? מסופר על כך, כי בתקופה מסוימת עבר רבי ישראל את עירו אקופ לטובת העיירה הסמוכה בראד. שם התפרסם עד מהרה כלמדן מופלג וכחכם להפליא, עד שכל דברי הקהילה היו נחתכים על פיו, אם כי לא ידעו על מעלותיו הפלאיות.

באחד הימים נזדמן לשם רבי אפרים, שהיה ראש-אב-בית דין בראד. מיד ראה בעש"ט ברוח קודשו, כי בתו חנה היא זיווגו מן השמים, לכן פתח עימו בשיחה בדברי תורה, חוכמה ופלפול, והיו הדברים מאירים ומשמחים, עד שנקשרה נפש רבי אפרים בנפש הבעש"ט, ומיד הציע לו להשתדך עם בתו.

הבעש"ט הסכים, אולם בתנאי: "שתעשו שידוך עמי ולא עם חוכמתי ותורתי", על כן דרש שהתנאים יערכו בחשאי, ושלא יכתוב בהם שום שבח ותואר, ואכן כך נאמר בתנאים: "ישראל בן אליעזר יישא את חנה בת רבי אפרים בשעה טובה ומוצלחת".

רבי אפרים נסע לביתו אולם בדרך לביתו נפטר. בנו, הרב אברהם גרשון, מחשובי הדיינים בבראד, מצא בין חפציו את שטר "התנאים", ותמה מאוד מי הוא ישראל האלמוני הזה. כעבור זמן, שינה הבעש"ט את מלבושיו, לבש בגדי איכרים ואף דיבר בלשונם, עד שנראה כאדם גס ומגושם, וככה נסע לבית רבי אברהם גרשון. רבי גרשון נבהל מאוד בראותו את המיועד להיות גיסו, וניסה להניא את אחותו מלהינשא לו, אולם היא טענה כי מה' יצא דבר, ואין להרהר אחר אביהם, שבודאי ידע את אשר לפניו.

מיד לאחר החתונה גילה הבעש"ט לזוגתו הצדקנית את כל האמת, אך השביע אותה שלא תגלה זאת לאף אחד, כי עוד נכונו להם חיי הסתר בעניות ודוחקות...

שידוכו של רבי משה סופר ה"חת"ם סופר" זצ"ל –

כאשר הוצע לרבי משה (בזיווגו השני) להשתדך עם הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, רבה של פוזנה, ולשאת את בתו לאישה, החליט רבי משה לפנות בעצמו אל אבי המדוברת, ולשאול את פיו על אודות בתו ועל מעשיה, אם היא כשרה בנשים.

רבי עקיבא בתשובתו הפליג בשבח בתו, שהייתה באמת מהצדקניות שבדורה, אבל את מכתבו סיים בדברים האלה: "מוצא אני לחובה להעיר את כבוד תורתו, כי אם אומנם בתי מהוללת בתור אישה יראת ה', כולה נאה וחסידה במעשיה, אבל הלא כבוד תורתו בודאי חשקה נפשו הטהורה למלאות אחרי דברי חכמינו, ולקחת בת תלמיד חכם, ולמדרגה זו של תלמיד חכם, אני בעוונותיו הרבים עדיין לא הגעתי..."

ועל זה באה תשובתו של החת"ם סופר, אל מי שהיה מיועד להיות חותנו: "דבריו בנוגע למעלת בתו וצדקתה נאמנים עלי כמאה עדים כשרים ונאמנים, ואם בתו היא בת תלמיד חכם, בזה אני לוקח את כל האחריות עלי ועל צווארי. ברם לבי נוקפי מצד אחר: לדידי ברור הדבר, כי כבוד תורתו רוצה לקיים מה שאמרו במסכת פסחים, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישיא בתו לתלמיד חכם, ועל זה אני מיצר ודואג מסופק ומפוקפק..."

אז אם אתם נמצאים בחיפוש או בהמתנה לבן הזוג, דעו - "כי מה' אישה לאיש!" - והוא המנחה והמנהיג אתכם בלבד, והוא זה שיודע מי הוא החצי-השני שלך המתאים במדויק לכל אחד ואחת, והוא זה שיחבר אותו אליך, והכול, אבל הכול, לטובה.... ושיהיה בהצלחה!

תגובות הגולשים:

כותבים נבחרים:

הרב שמחה כהן שליט"א

כל הכותבים:

הצג הכל