עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
אין צורך לגמור את המשקה עד תומו גם אם שילמת עליו במיטב כספך
(מערכת)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

חלומות

אנו לא מכירים

מאת: משגיח_שליטא

1756 גולשים קראו כבר את היצירה.

אנו לא מכירים 
"בעוד ידי מתופפות באיטיות על מקלדתי בכותבי מכתב זה, מתרוצצות בי המחשבות, שיום יבוא ונפגש, אך את מעולם לא תראי את שכתבתי.

את אינך מכירה אותי, ואני איני מכיר אותך, מעולם לא נפגש, ובע"ה עוד נפגש, אך אם כל זאת כבר זמן רב אני רוצה לומר לך: אני מתגעגע.

לא עובר יום בו איני חושב על שנינו, על הפגישה הראשונה, על הדיבור הראשון, החיוך, המבט, יום איננו חולף בלי מחשבות מתי יפגשו דרכינו, ומתי נהיה לבעל ואישה.

אני חולם על אותו יום בו אני בחליפת חתן תחת החופה, ואת בשמלת כלה צחורה, מחייכת תחת ההינומה, ושנינו מתרגשים. ברכי ינקשו זו בזו, קולי ירעד, בטוח אבכה, אך את תסלחי לי, זה הרי היום מיוחד של שנינו, תחילת דרכינו המשותפת לנצח נצחים.

בכותבי, עתה הבנתי את שאמרו חז"ל "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים-סוף". בים סוף נקרע הים האחד לשנים. שני נחשולי מים אדירים השואפים אחד לשני ולא נפגשים, כוח עצום ובאמצע יבשה. מה היה קשה לים להיבקע, כמה קשה היה למים להיפרד. אך הם נפרדו לעשות רצון קונם, עד אותו רגע בהם חזרו להיות אחד, מציאות אחת, הוויה אחת- ים אחד, כמו שנועדו בתחילת בריאתם. כך נשמותינו, ירדנו לעולם נפרדים, נשמה אחת בשתי גופות, ובינינו יבשה. עתה מייחלות עינינו ליום בו יפגשו מים במים, ותשוב הבריאה לאיתנה, היום בו נהיה אחד.

שוב עולות בי המחשבות, איך אובילך בידי הרועדת, מתחת החופה אל חדר הייחוד, שם לראשונה מבטינו יוכלו להיפגש. בתארי זאת, עוברת בי רעדה, רגש לא מוסבר שחוצה את כולי, הגעגוע מציף את ליבי, געגוע לך, שאינני מכיר ואינני יודע.

בטוח אני שאי-שם, יושבת גם את, וכמוני שופכת צקון לחשך לפני מי שאמר והיה העולם, מתפללת בלחש ומבקשת, שאותו יום יגיע, ששנינו נפגש, שאש האהבה תוצת לנצח.

שנינו מחכים ומייחלים לאותו יום, ליום בו נבנה יחדיו את ביתנו, את ואני, ביום בו תושלם הבריאה החסרה, היום של "והיו לבשר אחד",היום בו יושלם מעשה בורא כל העולמות, שברא את האדם, "זכר ונקבה ברא אותם", שני גופים, שתי ישויות משלימות, "ויקרא שמם אדם".

בת הקול המכרזת בת פלוני לפלוני כבר מהדהדת בי במלוא עוצמתה, כאילו אומרת, הגיע הזמן, קום, צא לחפש את אבידתך, תהיה אדם.

יבוא היום ובו יושלם החסר, היום בו נתברך ב"יוצר האדם". את בשמלה לבנה, אני בחליפת חתן, עומדים תחת החופה, ואני בקול רועד אומר, הווי לי לאינתו, הרי את מקודשת לי, ומיני אז, עולם חדש, אדם."

מקור: http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=2&topic_id=2537273&forum_id=17053

תגובות הגולשים:

אהבתי!:)

אני :) -- 28/08/2011

זה באמת היה ככה בסוף?...

צוללת -- 18/07/2010

;)

אין יום שאני לא חושבת -

צוללת -- 23/09/2009

על היום שאחרי, השקט שלפני, החיים שבתוך.
איך גם אחרי שיעלמו כולם, וימוגו הפרפרים -
נשב ביחד בסוף כל יום, כשעיניך בתוך עיני. ותאכל את האוכל שבישלתי לך, ואדע שנתתי לך חיים.
ותישא אותי, כמו אז. וכל דמעה ואנחה ואכזבה, כל צחוק - יחלקו איתי כתפיך. ותדע שהחיית אותי.
איך אלביש חיוך בהגיעך הביתה. איך אקרן. וזה לא נורא שאני מציגה. השלווה שלך שווה הכל.
איך נלד ונגדל וניצור, איך נבליג ונשתוק ונילחם ונאמין ונחזק זה את זה בדממה. ונזמר לשמו בלילות. ונרקוד לו בימים. אנחנו ודור ישרים מבורך.
איך אלך לישון בודדה לעיתים, יודעת שעכשיו אתה לומד ובונה עולמות. איך אשכים קום במתח קל כדי לראות את פניך, בוקר-בוקר. אתה עוד פה. במה זכיתי.
אין יום שאני לא מחכה לחיבוק שלך.
אין יום שאני לא מתפללת להיות ראויה. אשה טובה מספיק. אם טובה מספיק. יהודיה מספיק.
תשמור על עצמך ילד. אל תתעצבן ואל תלחץ, זה לא שווה.
אני פה. ובדיוק בזמן שנקבע - הכל יבנה. ובעז"ה לעולם.
אתה יודע, כבר מזמן הבטחנו זה לזו,
שאצלנו זה יהיה אחרת.
אצלנו זה יהיה אחרת.

ואוווווווווווווווווווווו

חרדית גאה -- 06/08/2009

מרגש........
איזה יפה זה לשמוע בן רגיש....:)
בעז"ה מאחלת לך את הזיווג שלך ומהר....