עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
אל תתנו לאכזבות של אתמול להרוס לכם את יום המחר
(מערכת)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

המכתב שלא נשלח

מכתב לאחות

מאת: רינה

5236 גולשים קראו כבר את היצירה.

מכתב לאחות 
כל כך הרבה סליחה רוצה אני לבקש ממך אחות יקירה, סליחה על התקופה בה כעסתי, וגרמתי לך לכל כך הרבה רגשות אשם וצער אך האמיני לי יקירה, זה לא היה באשמתי, זה לא היה בשליטתי....

אין לך מושג עד כמה החזקתי את עצמי,עד כמה ניסיתי להתגבר, להפנים שהכול מלמעלה, שהכול לטובה ושזהו מסלול החיים שהקב"ה חושב שהוא נכון עבורי לעת עתה, שממנו רק אצמח ואבנה, היו רגעים של חסד בהם הצלחתי, אך היו רגעים בהם ניסיתי ללא הואיל....

אין לך מושג עד כמה קשה לחכות,לצפות,לקוות,לייחל,לצאת לעוד פגישה כושלת,לעוד דייט כושל שחשבת, שקיווית, שייחלת שאולי סופסוף זה יצליח, שסופסוף נסיך חלומותיך יופיע, יגיע רכוב על סוס לבן, ממש כמו שציירת לעצמך בחלומותיך הכמוסים...
אך הוא לא הגיע... ואת נותרת רק את, לבדך עם רגשותיך ותחושותייך, עם האכזבה, וכן, גם עם השאלה שמקוננת בך ומחפשת מענה ותשובה, ה"מתי" שמכרסמת בך ומותירה אותך בתוך חלל של חוסר וודאות ותקווה...

אין לך מושג עד כמה קשה להיות נוכחת בעוד אירוסין, בעוד חתונה של חברה ולחוש שוב ושוב את אותה שמחה המלווה בצביטה...לראות את שניהם כחתן וכלה, הדוד ורעייתו עומדים תחת חופה כולה בלבן... ולדמיין את עצמי שם... לקוות ולצפות ולייחל שעוד השנה גם אני אהיה שם... בלבן... כבר כל כך הרבה זמן היה ברצוני לזעוק... אך המילים לא יצאו מפי והדמעות חנקו את גרוני... אך ברצוני לעשות זאת כעת!

שירה יקירה! אין לך מושג עד כמה אני שמחה בשבילך גם אם איני מראה זאת,עד כמה שמחה אני שמצאת את זיווגך, את נסיך חלומותייך, את האביר על הסוס הלבן, את החצי השני שלך, את האחד שהכריזו עליו מן השמיים ארבעים יום לפני יצירת הוולד בן פלוני לפלונית "יאיר בן גילה לשירה בת רינה". הנה הגיע האחד שלו חיכית כל חייך, חיכית לו כל כך הרבה זמן ועכשיו הנה הגיע הרגע, הגיע הזמן וסופסוף הדוד נפגש עם רעייתו... דיצה וחדווה, אהבה ואחווה ושלום ורעות....מהרה ה' אלוקינו, עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה...

אני חושבת לעצמי אילו רק הייתי אוזרת אומץ, הייתי פונה ישירות ליאיר ואומרת לו את המילים הבאות: "יאיר זכית, זכית באוצר", כי באמת זה מה שאת יקירה, את אוצר... אז אשריכם זכיתם!,את זכית בחצי השני שלך, והוא בחצי השני שלו וביחד תשלימו אחד את השני, תרכיבו את הפאזל האנושי ותהפכו לאחד.... אז מה אוכל לאחל לך יקירה,לכם רעים אהובים, מי ייתן והקב"ה יאיר את דרככם ותמיד אבל תמיד יהיה לצידכם, ובביתכם יבקע רק ניגון של שירה ושמחה, שביחד תנגנו את הניגון הפרטי שלכם....הניגון של שירה ויאיר....שאו לעבר החופה, והעתיד בפנים מאירות ואל תדאגו לבאות..ברכתי לכם שלוחה...אז צאי לדרך אחות יקירה אוהבת המון...

ולכל אלו ששוב ושוב מנסים ויוצאים....לכל אלו שעדיין מחכים ומצפים, לכל אלו שהאחות/האח הקטנה/הקטן "עקף" אותם והתחתן, לכל אלו שחשים שמחה שמלווה בצביטה לנוכח חבר או חברה שעזב/עזבה את הקן ומקים/מה את ביתו/ה...

ולכל אלה שעדיין בחיפושים אך טרם מצאו....יש מתכון סודי בשם אמונה, עלינו המדויטיים המחפשים אחר האבידה להאמין (על אף הקושי שבדבר...לאזן בין שכל ורגש) להאמין שהקב"ה ישלח וידאג שנמצא את אבידתנו במהרה עוד בשנת תשס"ט הבאה עלינו לטובה...

מקור: http://zugopered.com/modules.php?name=News&file=article&sid=81

תגובות הגולשים:

במהרה במהרה

משועממת -- 04/08/2009

כן יהי רצון

חיים -- 02/02/2009

אמן!

משתוקקת -- 02/02/2009

כתיבתך מרגשת מאוד.