עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
על הלב שלי אין מבצעים, אין הנחות ואין תשלומים - שברת, שילמת!
(מערכת)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

סיפור מהחיים

השידוך הנחשק

מאת: משתדלת להיות בסדר

2539 גולשים קראו כבר את היצירה.

השידוך הנחשק 
בשוק השידוכים יש בד"כ שלושה סטאטוסים. או שאתה שומע הצעות, או שלא, או שעקרונית אתה לא שומע אבל הצעות טובות שחבל לפספס אתה תשמע.
אני אישית התהלכתי בעולם בניחותא, נושמת בנחת אויר מפוחם ומאזינה לקול צלילי הצופרים בידיעה ברורה שאני משתייכת לקבוצה השנייה. אלא שאז להפתעתי גיליתי בין בוקר שהסטאטוס שלי כבר מזמן אאוט, לגבי בכל אופן.

צלצול טלפון ב10 בבוקר, מכרה שלנו.
"אה אהממ שלום משתדלת", היא הייתה נשמעת מופתעת מעט שאני עונה לה.
"בוקר טוב! מה שלומך?", ניסיתי להבין על מה המהומה.
"ב"ה. תגידי אימא בבית עכשיו?", היא ביררה.
"לא", עניתי, למרות שהיא לא ממש הקשיבה לי.
"בסדר בסדר שקט, תן לי לדבר, אני אשאל אותה", שמעתי אותה צועקת בלחש על מישהו, כנראה בעלה.
"אה טוב, בת כמה את?", היא המשיכה כרגיל, בטוחה כנראה שלא שמעתי.
"18 וחצי", השבתי לתומי, למרות שכבר קלטתי לאן היא חותרת.
"טוב בסדר. תמסרי בבקשה לאימא שחיפשתי אותה", היא אמרה.
"אמרתי לך! אתה סתם מתעקש! היא קטנה! זה ל..."
ניתוק.

חייכתי לעצמי, אני כבר רגילה לזה. כמו כולם, גם הם בסוף יבינו שאני לא שומעת עדיין.
&&&
טעיתי.
כמה ימים אח"כ קראו לי ההורים, יש הצעה מאוד מאוד מאוד טובה.
"אבל אני קטנה! אני לא שומעת, לא? איך עכשיו? למה?", ניסיתי לשווא להבין מה רוצים מחיי.
"כן אבל חבל לפספס כזו הצעה, זה משהו מיוחד", הסבירה לי אימא שלי.
"היא צודקת", ניסה גם אבא שלי, "לא נכריח אותך, אבל היינו מאוד רוצים שתחשבי על זה. מבטיחה לנו?", הוא ביקש.
"אני לא יודעת, אני לא כ"כ רוצה", הפטרתי ביובש.
"בכל זאת? רק לחשוב על זה מכל הכיוונים?", הוא ניסה שוב.
"אני לא בטוחה, לא רוצה בכלל בכלל", הסברתי.
"משתדלת, זה רק לחשוב. זה לא מחייב אותך כלום מעבר לזה, בסדר?", הצטרפה גם אימא שלי למסע ההסברה.
"בשבילנו? כי ביקשנו? כיבוד הורים?", היא הוסיפה לאחר שהשתהתי.
"טוב, בסדר", נכנעתי, "מבטיחה לכם לחשוב, אבל לא מעבר לזה".
&&&
מיד אחרי השיחה יצאתי לסמינר.
"תקשיבי", הסברתי לחברה טובה שלי, "לוחצים עלי לשמוע הצעה מסוימת", אמרתי ומסרתי לה את כל הפרטים שידועים לי.
"ומה רע?", היא לא הבינה מה אני רוצה.
"מה פירוש מה רע?! אני קטנה עדיין, אני לא רוצה!", ייחלתי למעט הבנה.
"את לא כ"כ קטנה, וחוץ מזה שכל הבירורים והפגישות לוקחים זמן. זו באמת נשמעת הצעה נדירה", היא אמרה.
"את היית שומעת?", קיוויתי לתפוס אותה כאן.
"כן, עוד מעט אני ג"כ מתחילה", היא ענתה בנחת.
"את יותר גדולה ממני", נתליתי בקש האחרון.
"לא בכ"כ הרבה, מה את עושה עסק מכמה חודשים?", היא תמהה.
אם חברה טובה שלי לא מבינה אותי המצב כבר באמת אבוד.

השיחה שלנו נקטעה בעקבות הרצאה שלמזלי לא היינו צריכות לסכם.
לקחתי מהבנות שלומדות גננות הרבה ציורים לצביעה. גם להעסיק את הידיים וגם לעזור להן. הראש כאילו מקשיב לרב, אבל בעצם שקוע במשהו אחר, משהו שהבטחתי לחשוב עליו.
&&&
אז הנה מימוש ההבטחה שלי.
אמרו עליו שהוא בחור טוב, מאוד מיוחד. הוא לומד בישיבה ממש טובה, יצא לי לראות את החבר`ה משם בפורים והם עושים רושם שמצדיק את מה שאומרים על הישיבה שלהם. הוא ממשפחה מוכרת, אבא שלו עוסק במקצוע מאוד מכובד ואני מאמינה בסתר ליבי שהוא ואבא שלי כבר מכירים.
אולי זו באמת הצעה שחבל לפספס, אבל לא יודעת למה אני לא מוצאת בה את המשהו הזה שכולם אומרים. מה בדיוק מיוחד בה? על כולם אומרים שהם בחורים טובים ומיוחדים, ישיבה טובה לא בדיוק אומרת הרבה היום, והמקצוע והכסף של אבא שלו לא הופך אותו למשהו מיוחד, למישהו אחר.
אם אני זוכרת נכון היו כבר שתי הצעות שדי דמו להצעה הזו. אולי לא היו להן שמות משפחה יפים כ"כ כמו של ההצעה הנוכחית, אבל זו בטח לא הסיבה שגרמה להורים שלי ללחוץ עלי דווקא לגבי ההצעה הזו. נדמה לי שאני מפסיקה להבין, או שבעצם לא התחלתי להבין אף פעם.

בכלל, התירוץ הראשוני שלי עדיין תקף- אני פשוט קטנה. אימא שלי טוענת שעד שלא אתחתן לא ארגיש מוכנה לזה, אף פעם. סוג של שחייה כשנזרקים למים, ואין ברירה. מצד שני זה לא סותר את העובדה שאני צעירה מידי בכדי להיזרק למים.
וסתם ככה, פשוט לא מרגישה צורך להתחתן עכשיו. נראה לי קצת מוזר כל הקטע, אולי כי זה עדיין מוקדם בשבילי. הרי התחנכתי להתרחק מגברים, משונה שפתאום מה שהיה הכי אסור הופך להכי מותר והכי רצוי. ברור שזה דבר טבעי, אבל זה בכל זאת לעשות משהו שלא עשיתי אף פעם ועוד לקבל עליו חותמת של הכשר.

שמעתי אינספור סיפורים על איך שהכול מתנהל, אבל המציאות היא בטח אחרת.
איך זה בכלל להיפגש עם בחור? עד כמה כל הנושא הזה מלחיץ בפועל? ואם אני לא אמצא חן בעיניו פנימית? חיצונית? אם הוא לא יימצא חן בעיני? איך יוצאים ממצבים מביכים בלי לפגוע? על מה אמורים לדבר? עד כמה זה בכלל שונה משיחות עם אנשים רגילים, אחרים? מה אמורים להרגיש?
מה אני בכלל אמורה לרצות עכשיו? מה אני אמורה להחליט?

בינתיים אני יודעת דבר אחד- קיימתי את ההבטחה שלי.
אשמח לשמוע את דעתכם.

ערב מעולה שיהיה לכולנו,
שלכם, עם 24 התעטשויות מתחילת היום ועד לרגע זה (ועוד כמה שפספסתי),
משתדלת :-)

מקור: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?pagenumber=16&passok=yes&FolderName=meeshtadelet&blogId=98124&tagname=

תגובות הגולשים:

כל כך נכון

חווה -- 21/01/2009

עד שלא קראתי את הסיפור שלך חשבתי שאני בין בודדות שצריכים להכריח אותן לצאת.
את כאילו היית ההד שלי כל מה שאמרת הינו שחזור מדוייק של מה שקרה לי, רק שאני בסוף באמת יצאתי עם ה"עילוי של הישיבה".
שני דברים טובים יצאו מזה,הדבר הראשון הכי חשוב הוא שעכשיו אני יודעת שהשד אינו כזה נורא ונפתחתי לנושא בלי שאני אפילו הרגשתי,הדבר השני הוא שההורים שלי ראו שלא יצא מזה כלום ולכן הבינו שצריכים לתת לי את הזמן שלי שזה יבוא לי מבפנים וזה יבוא תאמיני...., אני ממליצה לך בחום לנסות בפעם הראשונה כי כמו שאת נשמעת לי את בדיוק כמוני אם היו עוזבים אותך במנוחה עד גיל22היית בטח מרוצה מאוד ולכן רק בשביל שתרצי בפעם הבאה אני ממליצה לך לצאת בכוח בפעם הראשונה.
מבינה לליבך חווה