עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
לא לשתוק - אם את יוזמת שאלות זה מראה שאת בחורה זורמת...
(מערכת)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

שירה

שלהי בוסר

מאת: גימס בלונד

1346 גולשים קראו כבר את היצירה.

שלהי בוסר 
פרחי השזיפים, מגישים ניחוחם לכל הקוטפם,

ללא רחם.

שנים רחקתי מביתה, מכתת רגלי בדרכי עולם.

ושוב אני עובר ליד השזיפים הפורחים.

ריחם עומד בהם. כמו בימים ההם.

בחלומי נבלו פרחי השזיפים,

אל נא תעצב;

עתה ינצו פרחי הדבדבנים.

נטיתי מהדרך להנפש בצל דבדבנים פורחים.

לא אמהר! גם פה ביתי, עלי פרחים נושרים עלי.

רוח רוח חסרת לב!

מדוע תשירי את פרחי הדבדנים? והמה נשרו מזמורותיהם,

ומכסים את ראשי גלי הנחל כמו קצף.

כסו, כסו נא את הדרך,

כסו היטב, ולא תמצא היא את דרכה אלי.

קמלו ושרו ארצה,

שאהבה נפשי לא תבוא לחזות ביפייכם.

הדבדבנים צעירים לעולם.

ורק אנוכי מזקין מאביב לאביב.

בביתי הישן. שרחקתי ממנו.

הדבדבנים שותקים היום.

תגובות הגולשים:

תודה

גימס בלונד -- 02/03/2011

כתיבה מיוחדת

נערה בהמתנה -- 02/03/2011