עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
בבית המלון תן למיועדת לבחור את מקום הישיבה. אתה מראה על התחשבות וחוסך ממך את ההתלבטות
(מערכת)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

שירה

אהבתי

מאת: גימס בלונד

1801 גולשים קראו כבר את היצירה.

אהבתי 
בזמורת הפרחים שבידך, הנחתני.

שבילך הוא,

בין שני פרפרים הרודפים זה את זה ברום.

עורב הליל קורא,

בישר השחר, אך בצד מדרון זה, אמירי העצים, עומדים.

רוגעים.

יודעת את, כל דבר בעולם, הלא טוב הוא בעודו חדש.

לא כן האדם;

הוא ייטב עם בואו בימים.
מי הוא זה, מר, המציץ עלי בכובד ראש,

מהמראה?

נאום האביר אינו הולם אותנו;

האמנם אמות לשווא, בן בלי שם. ללא תהילת עשרת אלפי דורות`?

אמרי לי, איכה יעמד עץ, ללא שורש, בפני סער?

החיים ידמו הם לעלה ארגמן שנשר מעץ,
מטלטל על גלים נסערים,
האזיל דמעה על פרחים נובלים, הן גם אני ימי ספורים.

אך הנכון הוא שישנם, אותם המלבלבים על ראשי הגלים, אינם קמלים לעולם.
מזימתנו היתה, עם תתקרב לה הזקנה, לנעול את דלתנו,

ולהשיב: "איננו!"

דמינו, כי אין נפש מלבדנו, ואנו בספינה בחצות ליל, והנה עלה באוזנינו,

קול חיבוט משוטים. ממרחקים.

החיים, משולים לסירה,

אשר הפליגה עם שחר, והיא נעלמת מן העין.

עקבות לא מותירה אחריה.

תמיד אמרת לי -היש אינו ממשי.

אז מנין לנו איפוא, כי החלומות שווא ענינם?

נוחי נא. נוחי. רחוקה הדרך לשמיים.

לכי לביתך,

ועשי את מלאכתך.

אלוהים עמך,

אהובתי היחידה.

תגובות הגולשים: