עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
אהבה אינה תחושה, אלא פעולה.
(מערכת)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

המכתב שלא נשלח

כשהיא תחזור אלינו....אהבתינו.

מאת: מנגינה בלבן

2098 גולשים קראו כבר את היצירה.

כשהיא תחזור אלינו....אהבתינו. 
אהוב שלי,
איפה אתה? התגעגעתי!

תגיד לי רק שהכל בסדר איתך
ושגם אתה המשכת הלאה למרות הכאב החד החותך כטער בבשר כל פעם מחדש
ושגם אתה חושב עלי וחולם על היום שנפגש שוב אפילו רק במבט אחד.

שנה, שנה שלמה עברה אהוב שלי.
שנה שכל ערב לפני השינה, וכל בוקר בנסיעה
אני חשבת עלייך מדמיינת אותך חשה בחום גופך קרוב קרוב אלי.

גם אתה ככה?

גם עליך עוברים לילות ארוכים,טרופים,(ממש כמו הרגעים שאני יושבת לכתוב לך את זה)
גם אתה מרגיש כל כך ריק ובודד מהיום שנפרדנו?
גם אתה נלחם בין הרצון לשקוע כמו השמש עמוק בדכאון,

לבין לזרוח כמוהה כשהיא שוב עולה..?!
להמשיך הלאה במרוצת החיים כאילו לא הכרנו, כאילו אף פ'ם לא נפגשנו?

גם לך נצבט הלב כשאתה עובר בכל אותם מקומות יפים שבילנו יחד?
גם לך לפעמים סתם כך עצוב וכואב בלי סיבה מיוחדת....או בעצם כן...כל כך מיוחדת!!!

או אולי....
אולי בתוך קופסה עם סרט אדום עמוק בתוך ארון, נסתר, בחדר ליבך,

השארת אותה, מיותמת....
נפנת לטפל, באחרת....
נתת לה להעלות אבק לספוג לחות, להשאר לבד, בודדה, קרה, מדומיינת...?!
אולי בעד דמעה זולגת

הגפת ריסים?
מנעת חדירת רסיסים...?

בליבך סגרת סכרים
מפני רגשות סוערים סוחפים.
או במילים אחרות-ידעת לעשות את מה שאני לא.

השכלת (כמו תמיד) לחסום עוד לפני שאבוא.
העדפת לאטום חזק - אבל הפעם עם דבק מלחמה.
לא עוד קופסה מעודנת עם סרט מתנה....

אני יודעת שהכל כאן כל כך דביקי
אבל תבין אני מוצפת רגשות זה יוצא לי ספונטני.
ההוכחה הניצחת לכך שאתה חי מבחינתי היא שאומרים "גזרה על המת להשכח מהלב אחרי שנה"

ואצלי,

אתה עדין חי בתוכי ממלא את ישותי.

היכן הם אותם פסיכולוגים שהבטיחו כי פרידה רגשעית מחבר לוקחת מחצית מהזמן ששהו ביחד!

אולי הם התכוונו כפול ומכופל...
או שמה הם כל כך פסיכולוגים שאהבה אצלם זה רגש כל כך רדוד ושטחי שיש ביכולתו להתמוגג אחרי

מחצית מהזמן שחוו בו,.

אתה יודע בדיוק השבת התארחה אצלינו חברה קרובה 'בודהיסטית' כזאת והיא אמרה לי:

"את יודעת מנגינה יש לך הילה של כלה"

כלה?!

גיחחתי לעצמי בטח כלה!
במחשבה בהרגשה בהכל...כן כל כך כלה!

במציאות - המציאות היא מרה,
המציאות היא שהלכת נטשת בלי לתת הזדמנות,
בלי להסיר חותמות,
דאגת להשאיר אחריך צלקות, חמות,כואבות,מבעבעות.

מה עוד יש לי להוסיף?

שאני ממשיכה ומחכה....
שאני לא מאבדת תקוה?!

שאם תעבור אי פעם ליד התחנה ההיא שההינו מתכתבים עליה...
ותרגיש פרפר קטן בבטן,

מתדפק לו על ארון נסתר עמוק בתוך חדר אחד אטום ובודד בליבך,

תדע שלא,

זה לא כי אתה גולם.
זה כי יש מישהי שם שעדיין מאמינה בך, מחכה,

לך, ליום, שתפקח את העניים ותגלה שוב את אותה קופסה מאובקת
שהטמנת עמוק, שניסת לדחוק,

בחנניות האופינית לך כל כך
תאבק מימנה שאריות שדבקו,
תנגב לחלוחיות שלא יבשו.

משיכה קלה בסרט האדום היפה- ה...מחניק

והוא יתמוסס

והיא, היא שוב תהיה זורחת, מאושרת
שוב קרובה נוצצת, מסנוורת,

וכמו שתמיד רצית רציתי רצינו
היא תהיה רק שלך , שלי, שלנו,

חותמת בנשיקה רותחת....לפחות כמו הצלקות שהשארת לי....

בשם ה-אהבה....


מנגינה.

מקור: http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2798764&forum_id=17053

תגובות הגולשים:

בצער רב אני עוזבת

נשמה -- 28/06/2010

הסבר תוכלו למצוא בסוף התגובות לשיר שלי:השיר שלא רציתי לכתוב...

שמשון 2010

מנגינה בלבן -- 23/06/2010

חדש כאן???
מותר לישאול את מה זה מזכיר לך...???

מנגינה,

נשמה -- 22/06/2010

אני מאחלת שאלוקים יתן לך כוח ללכת הלאה...ואולי הוא לא היה שווה אותך...תחשבי על זה.
חוצמזה שעדיף להפרד לפני החתונה מאשר אחרי...

מחצית מהזמן שהיו ביחד?

צוללת -- 20/06/2010

טעו, טעו, טעו.

איתך. בחיבוק ענק ואמיץ כמעט כמו הצלקות שבורא עולם השאיר לך.

אאנחנו.

מחצית מהזמן שהיו ביחד?

צוללת -- 20/06/2010

טעו, טעו, טעו.

איתך. בחיבוק ענק ואמיץ כמעט כמו הצלקות שבורא עולם השאיר לך.

אאנחנו.

דמעות בעיניים

שמשון 2010 -- 20/06/2010

כואב,,,
כמה שזה מזכיר לי את,,,,
עברו חלפו הימים מאז,,,אבל הנה זה שוב חזר,,,

מנגינה בלבן -- 18/06/2010

בווודאיייייייייי!!!!

מנגינה...

סמנריסטית בפגישות.... -- 18/06/2010

זו אני...

מחכה עדין לתגובה שלי????

מנגינה

שידוכית1 -- 17/06/2010

כתיבה מרגשת!!