עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
נישואין הן שלושה חלקים אהבה ושבעה חלקים סליחה
(לאו טצו )

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

סיפור בהמשכים (2 פרקים)

הסיפור הקטן הזה

מאת: שואפת

6732 גולשים קראו כבר את היצירה.

הסיפור הקטן הזה פרק 1

פרק 1

זה היה יום חם.

נשענתי על הכיסא המסתובב ופלטתי פיהוק משועמם,תוך כדי ביצוע הפעולה המונוטונית של פתיחת מחשב-הקשת סיסמא-כניסה לאינטרנט.
התיבה הפרטית שלי הבהבה.הודעה חדשה אחת.לחצתי עליה בשאננות מחכה שהדף סוף סוף יזוז מרבצו.
זה היה שוב הוא.


'סתם אחד' - "מצטער .לא התכוונתי להטריד.פשוט הייתי חייב לשאול אותך אם מה שכתבת באמת נכון..זה נשמע כ"כ כואב,כ"כ אמיתי,וכ"כ מוכר..אני בטוח שכול מילות הנחמה שתשמעי לא יושוו לתחושה שלך עכשיו,לאכזבה,ולדמעות.אבל מה שאני בטוח בו כמו שהשמש זורחת עכשיו,הוא שיגיעו ימים שהחיוך לא יעזוב את הפנים שלך,שתקריני על כולם,שתשמחי כמו שבחיים שלך לא שמחת,ואם תביטי בראי,או סתם,בקערה של מים,את תגלי את הניצוצות האלו,קורנים ממך ללא הפסקה..כן ממך..כי את פשוט תזרחי.
וגם כי ככה זה.תמיד טוב בסוף."

מכירים את ההרגשה הזאת שהלב נופל?אבל ממש נופל.
זה מה שהרגשתי.לא יכולתי פתאום לנשום,לזוז. המיתרים הרגישים שלי ניגנו סימפוניה לא מוכרת וניסיתי להבין למה הלב שלי מפרפר כ"כ חזק משש שורות.

קראתי את ההודעה 10 פעמים.
לא עוד פירושים מהמקרא,מהתרגום ומהמשנה,לא עוד אלף ואחת התפלספויות,לא עוד הטחות של אשמה בלעדיות,לא עוד ירידות או סנוביזם בלי ספירת כמות לפני השליחה,לא.לא.
רק אמת.
וכנות,ודאגה,ואכפתיות.. 'טוב, אולי לא דאגה'-התווכח ה'אני' שלי שוב עם 'עצמי'.'הרי אדם יכול לדאוג רק אחרי שהוא נקשר.דאגה אין פה.אבל אכפתיות כן'.'ו'אני' ו'עצמי' שוב הגענו לעמק השווה.

אבל רגע.
מה אני עונה לו?
אם בכלל...
פעם שעברה שתקתי כמו דג..והיו לי סיבות טובות..והם עודם..אבל עכשיו...עכשיו אני חייבת להגיב לזה.פשוט חייבת.אם אני נשארת אדישה לכזה דבר אני קרת נפש באופן רשמי.
אני רק ארשום לו שאני בסדר.
וזהו.
ושמה שהוא כתב מאוד ריגש אותי ו..
'היייייייי' צעק לי האני שבתוכי,'אל תגזימי. תכתבי שאת בסדר ותודה. ו..זהו.'
ה'עצמי' שלי די סירב. והפעם,מצאתי את עצמי מחזירה הודעה.אחת.וזהו.לא יותר.

'לפעמים' - "זה בסדר.אני בסדר.תמיד הייתי ואהיה בסדר.יש עליות ומורדות כמו כל אחד אחר.אני לא יודעת אם אפשר להגדיר אותי 'נוצצת' כי אני ממש לא,אבל נניח את ההתפלספות בצד.
'תמיד טוב בסוף'? חולקת עליך.מי אמר שתמיד טוב בסוף?לא תמיד הצייד הורג את השועל והסבתא חיה.החיים הם לא שוקולד.כנראה שאתה חי במציאות אחרת.מקווה שהבועה שלך לא תתנפץ מתישהו,ולא.אני לא נואשת.ריאליסטיות לשמה.נטו.תודה על אכפתיות.אני חיה.שוב תודה ו..יום טוב."

ושלחתי.
בלי לחשוב בכלל.
המחשבות עושות כאב ראש לפעמים, והיה יותר מידי חם בחוץ.
הלכתי לשתות וכשחזרתי המעטפה הבהבה לה שוב.

'סתם אחד' - "זה בסדר.אני בסדר.תמיד הייתי ואהיה בסדר"-או או או..הצהרה כזאת רק מעידה שהמצב בדיוק הפוך..3 פעמים בסדר?
בסדר אחד קשה להיות...
אני מקווה מאוד בשבילך שאת בסדר..
ברור שיש עליות ומורדות..אבל כשיש מורדות יותר מעליות זה מתחיל להיות קצת בעייתי..
אני לא מתיימר להיות פסיכולוג או משהו..באמת..
אבל לא יודע..משהו בך נשמע כ"כ זועק..
כואב..עמוק מבפנים..מתחת לכל הכיסויים והקליפות שלך..מתחת לכול המסכות הרבות שעל פנייך..מתחת להכול..
במקום הכי חבוי..היכן שמצויים הסודות הכי עמוקים ואפלים שלך,שאף נפש חיה בעולם הזה לא יודעת..

מרגישים את זה יותר מידי טוב בכדי לנסות להסתיר.חבל על קרב אבוד מראש.
ולמה את כ"כ פסימית?הצייד תמיד מגיע בסוף..אפילו באיחור רציני של כמה שנים..(אולי השעון שלו היה מקולקל?תסנגרי קצת..)בד"כ אנשים שלא טוב להם בסוף בחרו את זה בעצמם..שימי לב.. הבחירה שלך יכולה להיות אחרת..
וסתם,לדיווח,אני לא חי בשום בועה.תאמיני לי שלא.ואם משהו יתנפץ פה אלו הן האוזניים שלי מהרעש שהחליטו להקים פה בשכונה..אני הולך להשתיק אותם.הגזימו כבר...ונכון,החיים הם לא שוקולד,אבל אפשר לקנות כל יום אחד במכולת...
בבקשה על האכפתיות.בכיף.אני שמח לשמוע שאת חיה.יום מצוין גם לך."

הייתי בהלם.
לא ידעתי שקיימת רמה כזו אצל בנים.
בד"כ הם כולם שטחיים,לא מעמיקים,לא חושבים..לא כאלו אכפתיים..
הוא מצא חן בעיני אני חושבת,והדחף הזה,לענות לו,דחק בי ללא הפסקה.

"פ-נ-י-נ-ה-!-!-!"

'שוב היא' נאנחתי לעצמי בקול ופתחתי את הדלת.
"מה?"אמרתי בחוסר חשק מלווה בלאות מפחידה עם תוספת של עייפות מהולה בשיעמום.


"פ-נ-י-נ-ה-!-!-!"

"מ------ה---?---?---?" צעקתי בעצבנות.

"ריבקי שואלת אם יש לנו 5 ביצים.היא עושה עוגה ו.."
"טוב טוב,תני לה ואל תשגעי לי את המוח." השבתי בקרירות.
"מה יש לך?" היא העיזה לשאול,החצופה הזו.חושבת שהכול מגיע לה ועל הכול היא צריכה לקבל פירוט.
"אני תיכף מגישה לך דו"ח מפורט עם שלושה העתקים."
"התחלת עם הציניות" היא קבעה בלי למצמץ.
"שולמית,אל תתחילי איתי.אין לי כוח אלייך." והיא שתקה.אם אני קוראת לה שולמית סימן שאני ממש עצבנית.


"ש---ו---ל----י--!---!--!"

"ריבקי אני כבר יורדת אלייך." השיבה שולמית.
"תגידי לה שתפסיק לצרוח.השמיעה שלי תיפגם בגללה יום אחד." אמרתי ביבושת.

"ש-------------ו------------ל-----------י------!!!!!!!!"

"אני ככה קרובה מלרסק את הביצים על הראש שלה." לחשתי בזעם לשולמית שמהירה לחמוק מעיני הצולפת.
גם כן שכנים.
'שוכנים' היה יותר מתאים.
כיביתי את המחשב בעצלות.יום חמישי.ועוד לא התחלתי להכין שבת.
שולי נכנסה אחרי שעתיים לבית.
"שוב אפית לה את העוגה כי הסתבכה עם המתכון?" ניחשתי. "את תמיד יודעת הכול.." היא השיבה וחיבקה אותי.
"איזה ריחות פנינוש..איזה ריחות..הצ'ונט שלך ידוע במיטבו..מהבית של ריבקי מריחים..היא כ"כ רצתה לטעום ו.."

"לטעום?את מתכוונת לחסל חצי סיר.." השבתי בחיוך.
"אה..אממ..נו באמת פנינוש,לא יפה לצחוק על אנשים.."
"מי צוחק?"תהיתי. "זו אמת לאמיתה." "נכון אבל זה גם לשון הרע." היא הוכיחה אותי בפעם האלף,החצופה הקטנה הזו..
הדלת נפתחה.

"ש-ל-ו-ם!" קראנו במקהלה כשאבא נכנס.
"איזה ריחות..והבית מקורצף..כל הכבוד לכן,צדיקות שלי." הוא אמר, עם החיוך הלא שלם שלו,ופנה לחדר.
אני ושולי לא הבטנו אחת בשנייה.
אנחנו התגברנו,אבל אבא...
הוא בחיים לא יצליח לקלוט שאימא לא תהיה פה יותר.
(מתוך 2 פרקים)

תגובות הגולשים:

כל כך יפה!

האלי -- 30/07/2010

הכתיבה שלך מדהימה ומרגשת, לא נסחפת לקלישאות. וכל כך הבהרת טוב, עד כמה קשה לעצור ולא לענות רק "תודה" על התודה, ו"עזרת לי"- על עזרה.
אהבתי את המשפטים האחרונים על סינדרלה. זו נטייה טבעית של סינדרלות רבות, לחשוב שהראשון שמגיע, הוא הנסיך.
וכמו שאמרת: לא תמיד יש נסיך. גם אם נראה שיש לו כתר, הוא עשוי להיות מזוייף.
ועוד משהו: סינדרלות יש המון, מכל הסוגים. נסיכים, יש בודדים. אחד לארץ, אולי יותר.
למה לחשוב, שהוא בדיוק יהיה הנסיך?
סיכוי גבוה יותר, שהוא המכשף בתחפושת.

אפו הגישמאק בכל הסיפור אני לא מבינה!

terrific -- 07/05/2010

זה סיפור עצוב...וכואב!
המון בהצלחה מתוקה... תהי חזקה הסוף תמיד שמח!
:)

אמאלה!!

תפילה_לעני -- 27/01/2010

סוף הדרך!! ממש ממש אבל ממש יפה!
אהבתי את המונולוג הזה..=]

חבל.. אבל העיקר המסר היה ברור לכולנו.

tali -- 24/01/2010

הכל דבש -- 24/01/2010

איי.......איזה גישמאק של ספור!

מצטערת לאכזב.אבל אין המשך.

שואפת -- 23/01/2010

תיכננתי להאריך אבל ה' החליט בסוף על קצר ותמציתי.מקווה שנהנתם,תןדה על המחמאות.והעיקר-תפנימו את המסר.הוא היה מטרתי האחת מלכתחילה.

היה מדהים עשית את זה..

tali -- 23/01/2010

מחכה להמשך.. יש?

הא, ושכחתי להגיב לעצם הסיפור..-

ציקבערית -- 22/01/2010

את חזקה. שואפת. חזקה כמו שלא היית מעולם. כמו שנאמר: מה שלא מחסל- מחשל.. ואת ההוכחה הבריאה לזה..(-;

היה קצר. והכי לעניין!!!

שואפת חומד-

תפוזינה19 -- 22/01/2010

אין לי מה להגיב, כי את יכולה לדעת מה אני חושבת, כל מה שאני אגיד יהיה מיותר- כי הגעת לתובנה הזו כבר בעצמך,,, ואני מעריכה,,,אז -
אני רק רוצה לאחל בהצלחה, ובהכול,
כי זה קשה!!!
ואני יודעת,,,

התחלה יפה ומעניינת!

יודית -- 21/01/2010

מחכה להמשך (כמה שיותר מהיר :) )

השבועיים מזכירים לי ת'שבע ברכות,

צפונית -- 20/01/2010

הלחץ מזכיר לי ת'סיר ש(לא) מתבשל....
שואפת נהנתה??
שמחה בשבילה....!!!

הוא גבוה, הקפטן?
יש עוד מישו גבוה....אולי הם באותו הגובה??

למה?

בני ברקית -- 18/01/2010

למה להגרר ולשלוח תגובה חזרה?

קל יותר לעצור ולהתגבר בפעם הראשונה, לפני הטעימה.

למה להגיב

נ.ב: אהבתי את סיגנון כתיבתך.

מחכה להמשך והמון הצלחות :)

אוהו, ציק,

צפונית -- 17/01/2010

שואפת,
בהצלות, מכל הלב..!
ופעם הבאה,
תזהירי אותה מכל מיני משועממים שכאלה..........
זה בטוח לא עשה לה טוב על הנשמה,
והיא הרגישה עד כמה היא חטאה וצ'כה לחזור בתשובה...
לא חבל על כל יסורי הנפש האלה???
סומכת עליך שתנקי את הנפשות הללו...

מחזיקה לך אצבעות!!!

נהניתי כבר מהפרק הראשון.

משתוקקת -- 17/01/2010

שואפת לגדלות....!

tali -- 17/01/2010

אהבתי את הכתיבה, היצרתיות.. נשמע שהולך פה סיפור מעניין בהצלחה מותק

שואפת!!!!

ציקבערית -- 16/01/2010

כתיבה יפהפיה.
אוהו,איך שאהבתי. אוהו!!!
כל מילה וכל ניואנס...
למה??למה יש אפשרויות להודעות אישיות, למה???
למה בחורים טובים, ובחורות טובות עוד יותר נופלים לשם???
למה היא ענתה לו בכלל, לסתם אחד הזה??? כשמו כן הוא!!!!
כל כל הרבה למה...
בהצלחה!!
מחכה להמשך!!!! כל כמה זמן הוא יופיע?

שואפת

תפוזינה19 -- 15/01/2010

התחלה יפה, מחכה להמשך,,זה נראה שהולך להיות מרגש
ופליז-
תשמרי עליה שלא תעשה יותר מדי שטויות,,,
יכאב לה הלב אחר כך

התחלה מעניינת

מאמינה עוד יותר! -- 15/01/2010

ממש הצטמררתי בסוף...
בהצלחה בהמשך,
שבת שלום!