יש סוגים שאינם מתאימים, אך מי מגדיר את הסוג?
(מערכת)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

סיפור מהחיים (2 פרקים)

השותף

מאת: ציקבערית

4033 גולשים קראו כבר את היצירה.

השותף חלק א'

חלק א'

ר' ישראל הילך על המדרכה. הילך זו לא המילה הנכונה, הוא כמעט קפץ, כמעט רקד: זכה, והיום ביתו הבכורה מתארסת עם בחור משכמו ומעלה, מישיבה מצויינת. כעת, הוא חוזר מה"כולל", כמעט שלא יכול ולא היה מסוגל ללמוד, החברותא ניחש שמשהו לא כרגיל (דבר שלא קשה היה...) ושאל בעדינות: "ר' שְרוּל, קרה משהו?" ר' ישראל ריחף וכמעט שלא שמע את השאלה שהופנתה לעברו, "מה? אה... כן...", כאן הרכין ראשו לעבר אוזנו של ר' יצחק, החברותא המסור מזה כ- 10 שנים, שיתפו בשמחות וגם בעצובות, שותף הוא לכל מהלכי חייו, מגיע לו לדעת על כך בין הראשונים, "ביתי מתארסת היום". ר' יצחק התרגש גם הוא, הוא לחץ את יד ימינו של ר' ישראל ולחש: "מזל טוב! שיהא זה הבניין בניין עדי עד. בורא עולם בקניין השלם זה הבניין!"

"אמן", ענה ר' ישראל אחריו בדבקות, בכל לב קווה שברכה זו אכן תתגשם.
"עם מי?" הוסיף להתעניין ר' יצחק.

"עם בחיר הבחורים ב"הוד התורה", שמו הוא מיכאל קרלינסקי", ענה ר' ישראל.
"בחיר הבחורים וגם בחיר הכסף, מסתומֶא", המהם ר' יצחק לעצמו וגם לרעהו, "אה, רֶבּ ישרוֹאֵל?" הפנה שאלה ל"מחותְן".
"עוד לא סגרנו כ"כ, אבל כפי שאתה מבין- אכן כך..." קמטים החלו להחרש במצחו של ר' ישראל. "אבל בוא נעזוב את זה כרגע, הסוגיא קוראת לנו".

הם המשיכו לצלול בעומק הסוגיא, שוכחים עולם ומלואו. גם ר' ישראל הניח לשמחתו (ולדאגתו), תורה- רפואה ושיקוי מרפא היא לעצמותיו של האדם.

כעת, כשהוא בדרך לביתו, מהרהר הוא בהכנות שמן הסתם עושים בני ביתו לקראת ה"וורט" היום; קונים עוגיות, שתיה, כוסות ,צלחות ומתכוננים בריגשה לקראת הערב.

גם הדאגה החלה מפלסת דרך לתוך ליבו, ומה אם המחותנים יתעקשו על סכום גבוה מכפי שהיא צופה? גם מה שהוא עצמו מסכים- זה לאו דווקא מה שהוא יכול לתת. בחסכונות שלו ישנם 25,000 דולר, הוא מוכן להוסיף מהלוואות וגמחי"ם עוד 10,000, וזהו. הוא לא יכול לסחוט את עצמו עוד יותר, יש חיים גם אחרי החתונה, ויש עוד ילדים בלעה"ר בתור, עם הפרשים לא גדולים ביניהם. מיד אחרי שהוא גומר את הפרוייקט של שרי, יתחיל בעז"ה לשמוע גם על בנצי, ומירי, וטובי, ויש עוד ברוך ה', וגם להם צריך לדאוג. אומנם, הוא סמוך ובטוח ששם ה' יעזור לו גם ואולי אף יותר, אולם גם קצת השתדלות צריך לעשות.

כבר בכניסה לבניין שמע קולות ומצהלות מן הקומה השלישית, ניחש שזה בא מכוון ביתו. הוא דילג את המדרגות במרץ נעורים, ותוך דקה וחצי היה בביתו. הוא פתח את הדלת וראה את התכונה שאותה דמיין עוד בדרך; צלחות וכוסות, עוגות ועוגיות קנויות עמדו על השיש, גם בקבוק יין עמד שם, חוסה בצילם של כמה בקבוק שתיה קלה שיועדו לשהות במקרר בשעות הקרובות, כאן החל להתרגש באמת, נסחף עם האווירה.
אשתו באה לקראתו ובישרה לו ששרי חזרה לפני כחצי שעה מהפגישה והודיעה שהחתן יבוא בערך בשעה 8.30. כעת היא אצל חברה, מעבירה "פֶן" אחרון בשערה. הוא הטיל מבט חפוז בשעון וגילה שנותרו לו עוד כשעתיים עד לבוא החתן ומשפחתו, הוא ביקש לעזור בבית, אולם בנותיו הגדולות לא נתנו לו,

טענו שכבר אין מה לעשות. באין אלטרנטיבה אחרת פנה לעבר הסטנדר שלו, הסטנדר שקיבל הוא עצמו באירוסיו לאשתו ופתח את הגמרא. הוא קרא לבנו בן ה- 12 יונתן, ושאלו אם הוא חפץ ללמוד כעת ולחזור על לימודו בכיתה. יונתן קפץ על המציאה, הוציא עוד גמרא מן הספריה ופתחה במקום המתאים, קולותיהם התמזגו זה בזה, מילאו את חלל הבית והשרו בו רוגע ושלווה.

בין כך ובין כך נכנסה שרי הביתה, עיניה הבריקו במין ברק מאיר ומאושר, היא נראתה עדינה בתסרוקתה, ובאיפורה העדין.

"שלום,אבא", פנתה אליו.
"שלום שרי, מה נשמע? את נראית קורנת", ציין האב.
"מאוד. במיוחד אחרי הפגישה היום", חיוך נשפך על פניה והיא פנתה לחדרה, להתפלל ולשפוך את צקון לחשה לפני בורא העולם שיהא זה הבניין בניין עדי עד, עם המיועד הנכון והאמיתי ושישררו בביתה רק אהבה ואחווה ושלום ורעות.

היא סיימה את תפילתה ופנתה להתלבש, לא נותר עוד הרבה זמן עד לבוא החתן והוריו, והיא תכננה בזמן הזה לשוחח עם הוריה. היא מצאה את אמה כשהיא בחדרה- מסיימת להתארגן, ואת אביה- סוגר את הגמרא, נושק לה ומחזירה לארון הספרים.

"אבא, אמא", פנתה אליהם, "אפשר לשוחח?"
"כמובן", ניפנו אליה הוריה. הם הסתגרו בחדרם ודנו על כל מה שאמור להטריד כלה צעירה לפני ה"וורט". הם ישרו את ההדורים ויצאו מן החדר. מלמטה נשמעו קולות מהוסים. היא הציצה בחלון וההתרגשות חלפה במעלה גבה, "הם הגיעו", אמרה, מנסה לשוות לקולה טון רגיל, ללא הצלחה.
נקישות נשמעו. מירי פתחה את הדלת והם נכנסו ב"שלום" עליז.

"בוא נשב, גם כך אנו מאחרים", פנה אביו של מיכאל- ר' אליהו, לר' ישראל. הם נכנסו לאחד החדרים כשמיכאל ושרי יוצאים לטיולון קטן בשכונה "עד שהעניינים יסתדרו", כפי שאמרה שושנה, אימו של מיכאל.

שתי המחותנות התיישבו במטבח לשיחה רגועה על דא ועל הא, אולם הטונים שעלו מן החדר בו דנו המחותנים, היו הפוכים. הן היטו אוזן ושמעו את ר' ישראל כשהוא אומר, שלא לומר- זועק: "אמרתי לך שאני לא יכול יותר מ- 35!! כמה אני כבר יכול לסחוט את עצמי? רחמונעס!!"

אסתר לא הכירה את קולו של בעלה, קולו רעד והיה נשמע שעוד כמה רגעים יפרוץ בבכי. היא קוותה בכל ליבה שזה לא יקרה. שושנה הסמיקה והיתה נראית נבוכה, "בואי, נמשיך לדבר", משכה בזרועה של אסתר, "אנחנו לא קשורות לעניינים האלה"...

אסתר נגררה אחריה כילדון הנגרר בידי אימו, היא המשיכה את השיחה כמי שכפאה שד. דמיונה הפרוע ניחש את השיחה המביכה ודהר הלאה, לתוצאות. זיעה קרה הציפה אותה: ומה אם בסוף זה לא יצא לפועל? תמיד הבטיחה לעצמה ששידוך היא לא תבטל בשביל כסף. אבל עכשיו, במציאות, בשעת מעשה, התקשתה להתמודד עם הבטחתה. "המציאות עולה על כל דמיון", אומר הפתגם.

עד כה ועד כה, נשמעה פתיחת דלת ושני המחותנים יצאו. "מזל טוב", בישרו לנשותיהם, "אפשר לקרוא לזוג".

אנחת רווחה נתמלטה מפיות שתי המחותנות, אסתר הרגישה כאילו אבן גדולה מתפוררת, מומסת ונעלמת ממנה. היא הסתכלה בפני בעלה וראתה איך הדאגה הולכת ומשתכנת בעיניו. עדיין לא ידעה את הסכום המדוייק שלו התחייב, אך תיארה לעצמה שמן הסתם על יותר מ-35.

____

ביום שישי יפורסם חלק ב'
(מתוך 2 פרקים)

תגובות הגולשים:

קצפת,

ציקבערית -- 26/09/2009

דווקא יש המשך.
בסוף הפרק ישנה אפשרות להגיע לפרק השני. חפשי.
בהנאה.

נשמע יפה

קצפת -- 25/09/2009

אבל למה אין המשך............

נכון, אבל

ציקבערית -- 18/09/2009

יש מקרים יוצאים מן הכלל....
ועל זה בא הסיפור לספר.

קודם כל-ציקבערית,את כותבת ממש יפה

winkinsmily -- 07/09/2009

ובקשר לענין של לדרוש מאב הכלה להתחייב מעבר ליכולתו,אני יכולה רק להגיד שברוב המקרים הסיפור לא נגמר כל כך יפה

ציקעברית

תילי -- 04/09/2009

ישר כח על הסיפור!
באמת מגלים כישרונות!
בהצלחה רבה רבה!
(היום יום שישי למה לא פורסם חלק ב'?)

תודה רבה, אודליה.

ציקבערית -- 03/09/2009

תודה, תודה.

ציקבערית -- 03/09/2009

כיף לשמוע פירגונים... (-:

פששששששש....בהצלחה!!

יהודית613 -- 03/09/2009

המטקבקים לצוות ..אהה...שיהיה הרבה בהצלחה...
זה כבר מאוד יפה...
אגב..יש לכתוב מתי הפרק הבא יפורסם בכל הסיפורים...לא רק בשלך..וממך יראו וכן יעשו!
ושוב בהצלחה..וברכותת..

הופה....

מנגינה בלבן -- 03/09/2009

מגלים פה כשרונות....
לא סיפרת לי על זה...
או שעשתי לך השראה....???