עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
נישואין זה לא צחוק ילדים, זה צחוק הגורל!
(מערכת)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

המכתב שלא נשלח

געגועים

מאת: נועה_האחת

2150 גולשים קראו כבר את היצירה.

געגועים 
אשכול של מילות פרידה...
כבר כמה ימים שאני רואה ת'כותרת ובורחת. מתחמקת.
כנראה כי עדיין קשה לי לקרוא לזה בשם, עדיין מכאיב לי לראות את הסיפור בינינו כמשהו שנגמר, עדיין איכפת לי ולא רוצה ממש להיפרד...
אבל אולי דווקא כן. אולי מילות פרידה ברורות יעשו את זה ויקלו עלי, יסגרו את הקשר ההוא סופית.
אז אנסה, נראה אם אצליח. אולי אתחרט באמצע, אולי לא אשלח בכלל. בכל מקרה, הנה לך. מילות פרידה.

ברגע שנפגשנו זז לי משהו בלב. ולא, זאת לא קלישאה. אני יותר מידי מנוסה ומשופשפת בשביל להתלהב סתם ולהידלק ממי שמולי רק בגלל העובדה שהוא בחור,חבוש מגבעת ונתון בעניבה נאה...
זז לי משהו בלב והמשהו הזה הסעיר אותי כהוגן בשבועות שהיינו יחד.
גם אתה חשת כמוני בדיוק. כך לפחות אמרת.
כן, זה היה ארוך.

גם אם לא נרצה להודות בכך היום, התחברנו מאד. וגם התקרבנו.
היו לנו רגעים יפים כ"כ שאני לא יודעת מה אני מעדיפה. לזכור אותם, לנצור בליבי ומידי פעם להציץ ולהעלות חיוך על שפתי, או שמא לשכוח, כדי שלא יעמדו לי בגרון ויצרבו את עייני כ"כ הרבה פעמים ביום.
קשה לי, כואב לי.

כל פעם כשאני עוברת במקום בו היינו יחד, אני רואה אותך שם, ובסתר מנופפת לך לשלום. אתה רואה?
אני מרגישה עם זה כל כך רע... למה אני ממשיכה לחשוב על מישהו שלא אהיה איתו יחד יותר? למה אני משווה אליו כל בחור שאני פוגשת? למה אני נזכרת בו כל כך הרבה? למה אני הורסת לעצמי במחשבות שאולי זה יחזור? למה???

אני יודעת את התשובה. לא יעזור לי וגם לא לך כמה שנכחיש לעצמינו ולסביבה. היינו קרובים לזה מאוד, דיברנו על הכל, ובאיזה שהוא מקום כמעט הפכת לחלק המרכזי ביותר בחיי...

ברור שאני לא יכולה לשכוח. חוויה עמוקה ואמיתית כזו לא שייך למחוק בכמה משפטים...
אבל ההבנה הזו, שזה נורמלי לחשוב ולהתגעגע, לא עוזרת לי להרגיש טוב עם עצמי.
הלוואי והיו לי דמעות שזורמת בקלות, שנבכות מאליהן. אולי הן היו יכולות לשטוף את הכאב, הצער והאכזבה מליבי. לטהר אותו. ולו קצת.

לא יודעת איך זה אצלך... זוכר אותי? חושב עלי לפעמים? או שאולי אתה מבסוט דווקא, מרגיש הקלה, שיחרור? בפעם האחרונה שדיברנו היית נשמע נורא. אכזרי מצידי לקוות שאכן היה לך קשה לפחות עשירית ממה שהיה לי? לדעת שלא הייתי לבד בתחושות האיומות הללו?

אני עדיין לא מאמינה שככה זה נגמר. כולם סביבי נותרו חסרי מילים. ואני חסרת כוחות.

נכון, הזמן עשה את שלו. התאוששתי. ויודע איך זה, מתעודדים, ממשיכים הלאה, מחייכים, לא נותנים לאף אחד לדעת עד כמה עמוק השבר.
אני יוצאת עם אחרים, למרות שבתחילה הרגשתי מעין בגידה. בינתיים עוד לא פגשתי מישהו שמצא חן בעיני כמוך. אבל אני מאמינה שאלוקים יודע את רחשי ליבי ויביא לי את זיווגי. שאני אמצא חן בעיניו והוא ימצא חן בעיני. ונוכל לחיות ביחד מתוך אהבה, שמחה, אחווה, שלום ורעות.

מתגעגעת אליך וחושבת עליך המון.
למרות שאני ממש לא רוצה.
וגם לא רוצה להאריך יותר, היה קשה גם ככה.
אז במשפטים קצרצרים אלו וממש לא ממצים אני נפרדת ממך. זהו. (וברגע אחרי זה מפטירה לעצמי בחיוך מר- על מי בדיוק את עובדת?)
מאחלת לך ולי, מהמקום הכי עמוק בלב, שנעבור איכשהו את ימי החורף הקודרים, את הלילות מלאי הדמע שנחנק לו עמוק בפנים, ושנגיע במהרה לשמחה אמיתית של התרת ספקות...

תגובות הגולשים:

כואב קראתי ובכיתי

אנונימית -- 16/12/2009

מאד נוגע ללב

בחורה בשידוכים -- 13/10/2009

רק לא הבנתי אם זה היה שידוך או סתם בחור שיצאת איתו

ה' יעזור......................זה באמת קשה.....!!!

מנגינה בלבן -- 21/08/2009

אין ייאוש בעולם כללל

משועממת -- 04/08/2009

מזדהה עם כל מילה

נערה ללא עגיל פנינה -- 27/05/2009