עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
על תכעסו על ה"מלכלכים" אלמלא היו אנשים רעים לא היו פרקליטים טובים
(גיטה)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

סיפורי צדיקים

בעל הארי דבי עילאי

מאת: לאתמידצודק

1877 גולשים קראו כבר את היצירה.

בעל הארי דבי עילאי 
בהגיעו לפרקו נשא רבי אריה לייבוש, בעל הארי דבי עילאי, בת איש נגיד מפרעמיסלא שהסמיכו על שולחנו כדי שיוכל להקדיש את כל עתותיו לתורה ולעבודת ה'. אמנם לא ארכו הימים ואשת נעוריו מיאנה בו ברצונה שיעסוק במסחר. רבנו לא רצה לבטל מתורתו ועבודתו, ונתפרדה החבילה.

אח"כ דיברו בו נכבדות עם הצדקת חנה, בתו של בעל ה"ישמח משה" שכיהן אז כרב בשינאווא. ה"ישמח משה" תהה על קנקנו, ומיד עמד על טיבו והשתוקק מאד לקחתו לחתן עבור בתו הצדקת, ואף הבטיח לו נדוניה גדולה יותר מכפי יכולתו, כדי שיוכל להתפרנס ממנה ולשים את כל מעייניו בתורה.

לרבנית, שטענה מדוע עליהם לקחת חתן שאחרים הוציאוהו מביתם, ועוד להתחייב בנדוניה גדולה כזו, במקום שמציעים להם בני עשירים מופלגים, ענה ה"ישמח משה":

אמשול לך משל, למה הדבר דומה. מעשה באיכר שחרש את אדמתו, והמחרשה נתקלה בארגז מלא פנינים. האיכר לא ראה פנינים מעודו, וחשב שאלו הן קטניות שהוצנעו לזריעה, מיד הביאן לביתו, שפח מים על האש והתחיל לבשלן. משעברו שעות רבות וה"קטניות" לא התבשלו ולא התרככו, הלך לשאול עצה משכנו. השכן שפיקח היה ראה כי מרגליות בסיר. מה עשה, הציע לאיכר קטניות טריות וירוקות תמורת "קטניות" אלו שהוא מוכן לקחתן לעצמו. שניהם שמחו כל אחד במבוקשו ובהשגותיו...

הוא הדין כאן, אמר בעל ה"ישמח משה", הנגיד ההוא הוציא פנינה יקרה מרשותו, ולקח במקומה "קטניות" כהשגותיו, הבה נמהר לזכות בפנינה זו !

ואף גם זאת ביקש מהרבנית, היות וכבר מכר את כל הכלים עבור הנדוניה ועדיין לא היה לו די, לכן הוא מבקש שתמכור את תכשיטיה וגם את המטפחת שהייתה לה למזכרת מבית אביה, כמו שאמרו חז"ל: "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויישא בתו לתלמיד חכם" (פסחים מט.), מיד קיימה הרבנית את רצונו ומכרה את התכשיטים כדי לזכות בהאי חתן צורבא מרבנן.

תגובות הגולשים: