עת לומר שלום :(
לצערנו אנו נאלצים לסיים את הפעילות לעת עתה
מקווים להתראות בהזדמנויות נוספות
לא לדבר הרבה על -אבא שלי אמא שלי - זה מראה שעוד לא ניגבת את החלב מהשפתיים...
(מערכת)

קטגוריות

חפש לפי כותב

כתבתי גם:

קטע

יום קיץ רגיל

מאת: ליטאי613

1750 גולשים קראו כבר את היצירה.

יום קיץ רגיל 
יום קיץ רגיל.

שעמום של תחילת קיץ, הר המנוחות בצד ימין, עמק ארזים בצד שמאל, והאוטומוביל משרך את דרכו בעליות בואכה ירושלים.
פורק את המטען בתחנה המרכזית, שכלול בו האיש.
המון אדם הולך, ומאבטחת אתיופי שבודק אם בתיק יש פצצה. בסוף היא משתכנעת שלא, וההמון האנושי זורם הלאה.

בהחלטה שלך רגע, פוסע האיש לשוטט מעט, לראות ההשתנה משהו בעולם החומר, ושמא מתוך תשוקה גנוזה לטעום מן מעט המותרות שהעולם מציע.
דקות מספר שיטוט, והתמצה הקטע. העולם נשאר אותו דבר, ואין דבר לעשות מלבד למצוא משהו לעולם הפנימי.

2 דקות צומת ספרים, והאיש מבחין כי רבי המכר נהיים יותר דקים, ויותר חסרי פואנטה. מדמיין את היום שהרב מכר שלו יישב שם, ופוסע לצאת.
דוכן סתמי ליד היציאה, מוכר קלטות. ונערה עומדת ליד הדוכן , מקשיבה באוזניות להקלטה/שיר כלשהי. אולי מתלבטת עם לקנות, אולי סתם הורגת זמן.
הבחור לידה קשור אליה? לא קשור? ומה זה איכפת לאיש בכלל.

מבחינה שטחית הם לא נראים מתאימים, אבל מי אמר שאפשר לדעת.
ואולי הם סתם במקרה עומדים ליד אותו דוכן.

אולם משהו מציק לאיש, כאילו היא נראית מוכרת לו מפעם.
אולי מגלגול אחר, חלום שהשאיר בו טעם, מזיכרון בוער. שכבר כבה ואינו.

מתבונן שוב, מוודא שאכן הם לא קשורים, ומחליט לוודא לעצמו, למען לא יישאר לעצמו ספק לעוד ימים ושבועות האם זאת היא, או שמא לא, ואך פאטה מורגנה מתעתעת בו, וכי מרוב בדידות מדמיין הוא לראות את שחפצה נפשו.

אבל אין לאיש אומץ. ואם זאת לא היא, ייראה הוא כשוטה גמור. ואמנם מוטב לאדם להראות שוטה כל ימיו ולא להראות כרשע שעה אחת לפני המקום, אולם לאיש שלנו מוטב להראות שעה אחת בפני אנשים זרים במרכזית, מאשר להראות שוטה בעיני עצמו לימים ושבועות.

וייגש אליה, ויאמר את שמה. ויחכה לתגובה.
דממה, ואין שמץ ואין עונה. משל לא היה האיש קיים. אולם עיניה הסגירו אותה שזאת היא.
העיניים שנראות עצובות משום מה, ומשוות לפניה היפות עצבות מסוימת.
שהופכות את היופי שלה למשהו רחוק, מסתורי, ולא מושג.
משהו שפעם רגם לו לרצות לגרום אדם טוב יותר, שונה יותר, או שמא הזה בעצמו שכך הוא רוצה להיות.

כעבור שנייה וחצי יגיע למסקנה שכנראה חרשת נהפכה עם השנים, אולם לא למדה עדיין קרוא שפתיים.

וימשיך הלאה לדרכו, מתפעל מהשגת המוח האנושי, ומה השנים עושות. וכמה עיניים לא משתנות, ועל אודות מקריות החיים.

תגובות הגולשים:

חחחח..

shani -- 24/07/2012

זה לא רק:"חלום שהשאיר בי טעם" בחיבור הנוסף יש לנו את:"והירח היה מלא כל הלילה" ולסיכום:יפה,שנון,מסתורי משהו...

אני :) -- 05/09/2011

יפה מאוד מאוד!!
אבל הרגת אותי...
"חלום שהשאיר בי טעם מזיכרון בוער "

וכמה זמן לקח

צוללת -- 24/09/2009

עד שהיא יצאה לו מהראש?